זנבה נטויה

הדפסה
  Dinebra retroflexa שם מדעי
דגניים
Poaceae
משפחה
חסר עלי כותרת מס' עלי כותרת
סרגלי צורת העלה
תמים שפת העלה
נחלים וביצות בית גידול
עגול צורת הגבעול
חד-שנתי צורת חיים
גולן, עמק ירדן עליון, עמקים, הרי שומרון, שרון, שפלה, תפוצה בארץ
הצג מפת תפוצה
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
עונת הפריחה

דווח לנו

זנבה נטויה
צילום: © דרור מלמד   , אוגוסט
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

תמונות נוספות:

מידע נוסף

זנבה נטויה היא דגני חד-שנתי, עשבוני, גבעוליו עולים מבסיסו נטויים עד זקופים, גובהו 50-15 ס"מ ויותר. הקנים עלוותיים, אינם מסועפים, עשויים מספר פרקים. לעתים הקנים, נדני העלים ופני טרפי העלים שעירים. הלשונית שבין נדן העלה לטרף קרועה. טרפי העלים שטוחים, מצטררים, עורק האמצע שקוע לאורך הטרף. התפרחת עטויה בבסיסה בנדן העלה העליון. לזנבה נטויה תפרחת ייחודית, עשויה אשכול רפה של כ-40-20 שיבולים פחוסות ועדינות, 5-0.5 ס"מ אורכן, היושבות לסירוגין על ציר תפרחת פחוס ומכונף, שיבולת מול חברתה, או מספר שיבולים מסודרות במעין חצאי-דורים. צבע השיבוליות ירוק בצעירותן והן מאפירות עם התבגרותן. כל שיבולת  מכילה על-פי רוב 20-10 שיבוליות קטנות, דמויות-יתד, בנות 3-2 פרחים, הערוכות חופפות-רעופות זו על גבי זו בשני טורים לאורך ציר השיבולת. הגלומות כמעט שוות, איזמלניות-צרות, ארוכות בהרבה מהמוצים, עורק האמצע שלהן ניכר, מסתיימות בחוד מחוספס מוארך, דמוי מלען, שאורכו כאורך הגלומה. המוצים קרומיים, מעט שעירים בבסיסם. הגרגיר בן שלשה מקצועות, ביצני, מעורה במוצים.

מבנה השיבולים המחודדות מזכיר מראה של זנב, מכאן שם הסוג: מקור שם הסוג המדעי, Dinebra, הוא בסירוס שמו הערבי - "דיניבה" (מ"דנב" - זנב, במשמעות: "זנב קטן", "זנבנב") ומכאן ההטיה הפונטית לעברות השם - "זנבה".

בתחילת הפריחה פונות שיבולי האשכול כלפי מעלה בזוית של כ-45 מעלות ועם ההבשלה הן נשמטות מטה ונוטות באלכסון כלפי הקרקע - מכאן שם המין (גם השם המדעי, retroflexa, מלטינית: retro - "לאחור", flexus - "סובב", לאמור: "סובב-נוטה אחורנית"). עם התייבשן נושרות השיבולים מציר התפרחת.

הסוג זנבה קרוב מאוד לסוג דו-מוץ ולשני הסוגים תפרחת שיבולים אשכולית, אולם מבנה הגלומות בשני הסוגים שונה.

זנבה נטויה היא צמח נדיר בישראל, הגדל בתעלות ושטחים מושקים, כגון דשאים, גינות ואיי תנועה, בצפון הארץ, לאורך מישור החוף ובשומרון. תפוצת מיני הזנבה העולמית משתרעת על פני אפריקה, אסיה ומדגסקר.

זנבה נטויה תוארה בשנת 1814, על-ידי הרופא, הבוטנאי והאנטומולוג הגרמני פנצר   Georg Wolfgang Franz Panzer, 1755-1829)), אולם למעשה תואר המין לראשונה בשנת 1791 על-ידי הזואולוג והבוטנאי הדני-נורווגי, ואהל Martin) Henrichsen Vahl, 1749-1804), תלמידו של אבי הטקסונומיה

המודרנית לינאוס (Carl Linnaeus, 1707-1778), אשר שייכו לסוג זנב-כלב (Cynosurus retroflexus).

שם המין "זנבה נטויה" נזכר לראשונה במהדורה הראשונה של ה"מגדיר לצמחי ארץ-ישראל" מאת הפרופ' אלכסנדר איג, מיכאל זהרי ונעמי פינברון (תרצ"א, 1931) ושם הסוג, "זנבה", נכלל במילון לצמחי ארץ-ישראל (שמות המשפחות והסוגים) עברית-לטינית, שיצא לאור בהוצאת ועד הלשון העברית בסיוע מוסד ביאליק שעל-יד הסוכנות היהודית בארץ-ישראל, ירושלים תש"ו (1946). שם המין הובא גם בפלורה פלשתינה (1986) ונכלל ברשימת שמות צמחי ארץ ישראל שאושרה במליאת האקדמיה ללשון העברית בשנת תשס"ג (2003).

בסוג זנבה 3 מינים, זנבה נטויה הוא המין היחיד מהסוג שנאסף בישראל.

 

כתב: דרור מלמד




מקורות מידע

הצמח במקורות



 
צימרים בצפון   גינון חסכוני בצמחי בר  

israelbiz- בניית אתרים