משיין גלילי הוא דגני רב-שנתי של קרקעות כבדות ולחות. גובה הצמח 20–50 ס"מ ויותר. הוא מפתח קנה-שורש בקרקע, ויוצר גושי-צמיחה נרחבים וצפופים. עליו קישחים, ולאורכם בולט עורק מרכזי לבן עבה, שהעלה גלול סביבו כחצי גליל, מכאן שם המין. לשונית העלה קרומית, קצה ריסני. לעלה חוד דוקרני. העלה יוצא ישר מקנה-השורש, ללא גבעול.
משיין גלילי פורח במשך תקופה ארוכה, בזכות לחותו של בית-גידולו. הוא מתחיל בראשית האביב, במרס, וממשיך לפרוח עד עיצומו של קיץ. התפרחת גלילית ארוכה, אורכה עד 30 ס"מ. התפרחת שעירה, רכה, שערותיה לבנות ומבריקות כמשי.
משיין גלילי גדל בכל אזורי הארץ (פרט לחרמון), בעיקר בבתי-גידול לחים-למחצה, גם כשהם מלוחים מעט. הוא משגשג במגוון בתי-גידול, כגון שילוב של חול עם לחות בקרקע ביצתית וחרסיתית במישור החוף; ובמליחות בבקעת הירדן, במיוחד מאזור בית-שאן ועד דרום הערבה. גם מאזורי ההרים אין הוא נעדר. תפוצתו העולמית משתרעת באזורים טרופיים ותת-טרופיים. שורשי הצמח משמשים ברפואה עממית נגד קצרת, חום, צהבת ודימום בשתן.
בסוג 10 מינים, בארץ מין אחד.
כתב מייק לבנה