מסרק כוכבי הוא צמח
חד-שנתי עדין, קירח או שעיר, שרוע עד זקוף, גובהו 25-5 ס"מ. הענפים גליליים, מעורקים, מסתעפים מעט בחלקיהם העליונים. העלים גזורים-מנוצים פעמיים-שלוש לאונות סרגליות דקות, לעלים התחתונים
פטוטרות ניכרות ואילו העליונים
יושבים ואונותיהם נימיות. התפרחות
סוככים מורכבים חסרי עלי-מעטפת, בני 3-1 קרניים קצרות, מעובות, שבראש כל אחת
יושב סוככון בן 10-5 קרנות נושאות פרחים. בבסיס ה
סוככונים חפיות-מעטפית, המחולקות לאונות סרגליות, נראות כמעט כעלי הצמח - זהו סימן חשוב להגדרת המין, שכן בכל שאר מיני המסרק המעטפית פשוטה ואינה מחולקת. הפרחים קטנים, חסרי עלי
גביע ולהם 5 עלי
כותרת לבנים, דמויי ביצה הפוכה,
מפורצים בראשם. הפרחים
דו-מיניים, מכילים 5
אבקנים ו
שחלה תחתית ובראשה משטח המכונה "כנית", ממנו עולים 2 עמודי עלי קצרצרים שאורכם כרוחב הכנית. הפרי
דו-זרעון מוארך, עטוי זיפים קצרים, המסתיים במקור ארוך, שאורכו כפליים מהחלק נושא הזרעים, פחוס מגבו, מחוספס - אורך הפרי כולו 2.5-1.5 ס"מ. כל הפירות ב
סוככונים שווים בגודלם, לאורכם צלעות נימיות ותלמים, המתכהים עם ההבשלה. קרנות ה
סוככון מתפשקות עם ההבשלה ויוצרות צורת כוכב ייחודית, אשר הקנתה למין את שמו (השם המדעי, stellata, מלטינית: "דמוי-כוכב", "כוכבי"). בהתייבש הפרי, נפרדים ה
זרעונים זה מזה תוך הפצתם למרחק. מסרק כוכבי הוא מין רב צורות וקיימת שונות בגובה הצמח, במספר קרנות
הסוככונים, בעובי הפרי וגודלו ובשעירות אברי הצמח. מסרק כוכבי פורח באביב. בית גידולו ערבות ומדרונות סלעיים יובשניים בהר הנגב ובחרמון. הוא צמח נדיר בישראל, הנמצא בסכנת הכחדה. תפוצתו העולמית באגן הים התיכון ובבלקן, שם אינו נדיר.
מסרק כוכבי תואר בשנת 1794 על-ידי צמד הבוטנאים, האנגלי בנקס (Sir Joseph Banks, 1743-1820) והשוודי סולנדר Daniel Carlsson Solander, 1733-1782)). שם הסוג, Scandix, שימש ביוונית עתיקה לתיאור תמכה, הוא מין סייגית המשמש כצמח תבלין. באנגלית קרוי
מסרק שולמית, המין הנפוץ בסוג מסרק, Venus comb - מסרקה של ונוס, ומכאן נתגלגל שם הסוג העברי, שהובא לראשונה ע"י אפרים רובינוביץ' (הראובני, בוטנאי וחוקר צמחי ארץ-ישראל, אביו של נגה הראובני מייסד "נאות קדומים") בספרו "שמות צמחי ארץ ישראל שנתחדשו או שנתבררו" שראה אור בשנת תרע"ז (1917). שם המין מסרק כוכבי נזכר לראשונה במגדיר הצמחים העברי הראשון, ה"מגדיר לצמחי ארץ-ישראל", מאת א. איג, מ. זהרי ונ. פינברון, שיצא לאור בשנת תרצ"א (1921) על ידי האוניברסיטה העברית בירושלים. מַסְרֵק כּוֹכָבִי נכלל ברשימת שמות צמחי ארץ-ישראל שאושרה במליאת האקדמיה ללשון העברית בשנת תשס"ג (2003).
בסוג מסרק 4 מינים מוסכמים ועשרות מינים הנמצאים תחת בירור. בישראל נאספו 7 מינים, רובם נדירים.
כתב: דרור מלמד
