בן-חיטה אריכא

בן-חיטה אריכא הוא דגני חד-שנתי, גובהו בין 40 ל-110 ס"מ. בסיסו שרוע, וממנו מסתעפים גבעולים זקופים. מראהו הכללי מזכיר זוּן.
בן-חיטה אריכא פורח ממארס עד יוני. השיבולת חד-טורית, ארוכה וצרה, שלא כמו רוב בני סוגו, שהשיבולת שלהם רחבה וקצרה. רוב השיבוליות חסרות מלענים, רק השיבולית העליונה ביותר מצויידת בשני מלענים ארוכים וחזקים היוצאים מן המוצים התחתונים שלה: אורכו של האחד 7 ס"מ, של האחר 5 ס"מ. השיבוליות מחוספסות, אך לא שעירות. לגלומות של השיבוליות (פרט לעליונה) יש שתי שיניים בראשן. אורך המאבקים 5 מ"מ. עם ההבשלה נושרת השיבולת כולה כיחידה אחת, כשהיא ניתקת בבסיסה. הגרגרים מעורים במוצים.
בן-חיטה אריכא גדל בשדות-בּוּר, בעיקר בקרקעות חוליות. נפוץ בארץ בעיקר באזורי החוף לכל אורכו, וכן בנגב ובעבר-הירדן המזרחי. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות מזרח הים התיכון.

בן-חיטה הוא סוג חשוב במשפחת הדגניים, תת-משפחת הסיסניים, והוא אחד הסוגים הגדולים במשפחתו במספר מיניו. אלה עשבים נמוכים, חד-שנתיים, לרוב עם שיבולת עבה ומלענים בינוניים עד ארוכים. יש בסוג 25 מינים, 11 בארץ, והוא (כפי שמרמז השם העברי) קרוב לסוג חיטה. שני הסוגים נגזרו מאב-מוצא דגני קדמון משותף, ומספר הכרומוזומים הבסיסי שלהם הוא x=7. למינים השונים של בן-חיטה, בדומה למיני החיטה, יש 14, 28 או 42 כרומוזומים. השם המדעי של הסוג משמעו ביוונית "דומה לתיש", או "חביב על תיש". חשיבותו לאדם נובעת מכך, שהגנומים של שניים ממיני בן-חיטה שותפים ליצירת החיטה התרבותית. במבנהו הוא מתאפיין בכך שהשיבוליות ערוכות אחת-אחת על ציר השיבולת (שלא כמו בשעורה, שם הן ערוכות שלוש-שלוש), רחוקות זו מזו. בכל שיבולית 2–8 פרחים. הגלומות הן לרוב גדולות ורחבות במיוחד, דמויות ביצה, והן גלדניות, מעורקות, מסתיימות לרוב במלען. הגרגיר מוארך ופחוס, ובקצהו ציצת שערות.

כתבו אורי קושניר ומייק לבנה