דמיה לבידה היא שיח מדברי רעיל, הנושא במקצת אופי של מטפס. גונו הכללי מאפיר–לביד. הוא גדל לרוב בודד בסביבתו, ומטפס על עצמו – ענפים צעירים וגמישים משתרגים על ענפים ישנים מעוצים. אבריו מפרישים בהיפצעם מיץ חלבי רעיל, המגן עליו בפני מזיקים ורעייה. החגב כושן ארסי מסוגל להיזון ממנו בלי להיפגע, והוא אף מפיק ממנו ארס להגן על עצמו. בקיץ מצטמצם הצמח ומשיר את רוב עליו, ורוב גבעוליו מתייבשים ומתעצים. העלים נגדיים. העלה בצורת כליה, בסיסו לבוב, והוא נישא על פטוטרת.
דמיה לבידה פורחת מוקדם באביב, מפברואר עד אפריל. התפרחת היא סוכך של פרחים קטנים, צבעם בין לבן לצהוב ולחום. הכותרת מסמרית, האוגן פרוש וקוטרו 10 מ"מ. 5 עלי הכותרת צרים, מקופלים לאורכם, נוטים מטה, שעירים בשפותיהם. בין עלי הכותרת לאבקנים מוכתר הפרח בעטרה כפולה. הפרי כפול, עשוי שתי מפוחיות מחודדות, נפוחות באורח לא סימטרי, מכוסות בזיזים בשרניים רכים. הזרעים מצויידים בציצית-משי המסייעת לתפוצתם ברוח.
דמיה לבידה נפוצה בכל החבל המדברי בארץ. תפוצתה העולמית משתרעת במדבריות חמים ולא יבשים מדי, בעיקר במזרח אפריקה, גם בצפונה ובמערב אסיה. בסוג 3 או 5 מינים, בארץ 1.
כתב מייק לבנה
מין זה היה שייך בעבר למשפחת האסקלפיים אשר נמנית כיום כחלק ממשפחת ההרדופיים.