אחילוף החורן

הדפסה
  Biarum auraniticum שם מדעי
  Yellow biarum Common name
לופיים
Araceae
משפחה
חסר עלי כותרת מס' עלי כותרת
פשוט צורת העלה
תמים שפת העלה
חברות שיחים (בתה וגריגה) בית גידול
עגול צורת הגבעול
בעל בצל או פקעת (גיאופיט) צורת חיים
גולן, תפוצה בארץ
הצג מפת תפוצה
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
עונת הפריחה
צמח מוגן בסכנת הכחדה

דווח לנו

אחילוף החורן
צילום: © אבנר כהן  
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

תמונות נוספות:

מידע נוסף

אחילוף החורן הוא גיאופיט הפורח בסתיו ללא עלים. הפקעת שקועה רק מעט בקרקע, מעובה, חד-שנתית: כל שנה ממלאים עלי-החורף פקעת חדשה מעל הפקעת הישנה ההולכת ומצטמקת. העלים מופיעים רק במשך החורף, לרוב לאחר סיום הפריחה; העלה גדול (3.5X10ס"מ), פטוטרתו ברורה, והוא מבריק וקירח, בשרני מעט.
אחילוף החורן פורח מסוף אוקטובר עד אמצע נובמבר. התפרחת טיפוסית למשפחה: מתחל גדול, סגול כהה עד שחור או לעיתים צהוב, שמזדקר מתוכו עמוד ארוך וצהוב הנקרא שזרה. זהו מין אחילוף חריג ונדיר. המיוחד באחילוף החורן, ושונה מכל יתר מיני האחילוף, הוא צבעה הצהוב של השזרה. בסיס המתחל יוצר צינור נפוח דמוי כד, העוטף את התפרחת. המין קרוב לאחילוף קטן, נבדל ממנו כאמור בשזרתו הצהובה. למרבה המבוכה נצפו במרכז הגולן צמחים שהשזרה שלהם בצבעי מעבר בין שני המינים. התפרחת היא אופיינית ללופיים: עיקרה מִתְחָל (עלה) גדול אחד, הנראה כעלה-כותרת יחיד. הוא מוארך, קעור לרוחבו כעין צינור חצוי לאורכו, פרוש בחלקו העליון וסגור ככד בחלקו התחתון. מרקמו קטיפתי מבפנים. בתוך המתחל במרכזו מתנוסס מקל עגול, עבה ורך הנקרא שִׁזְרָה. פני השזרה גם הם קטיפתיים. חלקה התחתון של השזרה, העטוף בכד של המתחל, נושא את הפרחים. אלה מוסתרים מעין, קטנים, חסרי כותרת לחלוטין. הפרחים ערוכים ב-3 מקטעים סביב השזרה: למטה פרחים נקביים; באמצע זיפים שהם במוצאם פרחים עקרים, מנוונים; למעלה פרחים זכריים. ההאבקה מורכבת: היא נעשית על-ידי חרקים המתפתים על-ידי ריח להיכנס לכד של תחתית המתחל, ושם הם נלכדים ללא יכולת לצאת למשך יום-יומיים. התפרחת מדיפה ריח של צואה, ונמשכות אליה חיפושיות הנזונות מצואה. הפצת הריח מוגברת בזכות מנגנון חימום אקטיבי: השזרה מתחממת בשעות הבוקר יותר מחום הסביבה, והחום מגביר את התפזרות הריח באויר. תחילה סגורים עדיין הפרחים הזכריים ואינם מפיצים אבקה, ואילו הפרחים הנקביים פתוחים ומוכנים לקלוט אבקה. החרקים, הבאים מתפרחת של פרט אחר, מביאים אתם אבקה ומאביקים את הפרחים הנקביים. בהמשך נובלים הפרחים הנקביים, הפרחים הזכריים נפתחים ושופכים את אבקתם על גוף החרקים, והמלכודת נפתחת ומשחררת את החרקים, המכוסים באבקת הפרחים הזכריים. מעניין שהם אצים משם ישר אל תוך תפרחת נוספת של אותו מין (ומאביקים שם את הפרחים הנקביים). האם לא למדו לקח והם מתפתים שוב, או שמא הם דוקא נהנו מן השהות ב"כלא" האחילוף? ואולי הם אף מרוויחים מזה משהו? כל מין של אחילוף מדיף ריח אחר, ומושך מאביקים אחרים. הפירות מבשילים באביב. הם ענבות כדוריות בקוטר 2 ס"מ, ערוכות בצפיפות על גבעול, אדומות–סגולות בהבשילן. בכל פרי זרע יחיד, שקליפתו חומה ומרושתת.

אחילוף החורן גדל באדמת בזלת בעומק בינוני על שפכי בזלת היוצרים מישורים מרוצפים באבני בזלת גדולות, ברום שמעל 600 מטר. המין תואר לראשונה מהחורן (ג'בל דרוז) בדרום סוריה. הוא נמצא לראשונה בישראל ב-1996 על-ידי אריה אוהד ועפר כהן, ונחשב אז למין נדיר ביותר הגדל באתרים ספורים. מאז נמצאו אתרים נוספים, אך כולם מרוכזים בשטח זעיר של 10 קמ"ר במרכז הגולן. בסיכום הוא אנדמי לחורן ולמרכז הגולן.
בסוג אחילוף 21 מינים, בארץ 5.

כתב מייק לבנה

מקורות מידע

הצמח במקורות

יש סימוכין להיות הלוף צמח מאכל בימי בית שני,לריבויו ולהשבחתו: "היתה שדהו זרועה קרבס או לוף" (תוספתא, שבת ח' ט'). לוף הבר (ארצישראלי?) כונה בשם "לוף שוטה": "כל שהוא מאכל אדם... ואיזה? זה עלה הלוף השוטה ועלה הדנדנה" (שביעית פ"ז, מ"א). השם "לוף" נשתמר עד עצם היום הזה בפי ערביי ארץ ישראל, והוא כנראה הצמח הידוע לנו כלוף.

 
צימרים בצפון   גינון חסכוני בצמחי בר  

israelbiz- בניית אתרים