פעמונית אמיתית

הדפסה
  Campanula stricta שם מדעי
פעמוניתיים
Campanulaceae
משפחה
מאוחה מס' עלי כותרת
פשוט צורת העלה
תמים שפת העלה
חברות שיחים (בתה וגריגה) בית גידול
עגול צורת הגבעול
עשבוני רב-שנתי צורת חיים
חרמון, תפוצה בארץ
הצג מפת תפוצה
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
עונת הפריחה

דווח לנו

פעמונית אמיתית
צילום: © שרה גולד   חרמון, יוני
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

תמונות נוספות:

מידע נוסף

פעמונית אמיתית היא צמח רב-שנתי שעיר–זיפני, משתרע, מסועף רדיאלית לענפים אופקיים היוצרים מרבד בקוטר 10–30 ס"מ. מסתבר כי לדעתו של מי שנתן למין זה את שמו, הרי יתר מיני הפעמונית אינם "אמיתיים", לא ברור מדוע. האוכלוסיה הצומחת אצלנו נחשבת לזן בפני עצמו, זן הלבנון.
פעמונית אמיתית פורחת בין יולי לאוקטובר. הפריחה שופעת, מרהיבה, הפרחים גדולים ובולטים בסגול עז (ולא כחול חיוור, ככתוב בספרים מסויימים). לפרח צורת פעמון, גודלו כ-1.5 ס"מ. 5 עלי הכותרת מאוחים בחלקם התחתון, הצינורי, ומפורדים בחלק הפרוש. 5 האבקנים מאוחים לצינור העוטף את עמוד העלי. האבקנים מבשילים ימים אחדים לפני הצלקות, וכך נמנעת האבקה עצמית באותו פרח.
פעמונית אמיתית נפוצה בחרמון ברום של 1,900 מ' ומעלה. היא גדלה שם בראשי גבעות ובמדרונות אבניים. אין היא מגיעה דרומה אל יתר אזורי הארץ, אך היא נפוצה צפונה יותר, בהרים הגבוהים של מערב אסיה. הצורה הגדלה אצלנו, בחרמון ובלבנון, שונה מעט ומיוחדת, ולכן יש חוקרים הרואים בה מין בפני עצמו בשם "פעמונית הלבנון", או לפחות זן נפרד בשם "פעמונית אמיתית זן הלבנון". תפוצתו העולמית מצומצמת להרי הלבנון ומול-הלבנון בלבד.

משפחת הפעמוניתיים כוללת צמחים שפרחיהם מזכירים פעמון אלגנטי, ואבקתם מועברת לחרק על-ידי עמוד העלי. הסוג פעמונית הוא הגדול במשפחתו במספר מיניו, והוא כולל צמחים עם עלים מסורגים, פשוטים, חסרי עלי לוואי. אלה שבבסיס הגבעול שונים וגדולים מיתר העלים. בעורקי הגבעול זורם מוהל מימי או חלבי. הפרח נכון. הגביע מאוחה-עלים בבסיסו, אונותיו ארוכות, בסיסו מעורה בשחלה התחתית, אונותיו שאירות בפרי ויושבות בראשו. תכופות צומחות בין אונות הגביע אונות נוספות, כפופות לאחור. הכותרת פעמונית, צבעה לרוב סגול או כחול. עלי הכותרת מאוחים כדי מחצית אורכם. 5 אבקנים, זיריהם מעורים בבסיס הכותרת. המאבקים צמודים או מאוחים זה לזה, יוצרים צינור סביב עמוד העלי, מבשילים לפני הצלקות. זירי האבקנים מורחבים בבסיסיהם וחוסמים את הגישה לצוף. השחלה תחתית. בראש השחלה יש דיסקית המפרישה צוף, וכדי להגיע אליו צריכים המאביקים (בעיקר דבורים) להחדיר את חדקם בסדקים שבין זירי האבקנים. על עמוד העלי יש שערות דביקות, ונדבקת אליהן אבקה, הנושרת מהמאבקים בשלב הזכרי, בשעה שהצלקת עוד לא בשלה, והיא חבויה ומכונסת, לא זמינה לחרקים ולהאבקה. החרק מתלכלך באבקה שעל עמוד העלי, ומעביר אותה לפרח אחר, מבוגר יותר, הנמצא כבר בשלב הנקבי וצלקותיו מזדקרות. הפרי הוא הלקט הנפתח בנקבים או עפעפים, אורכו לכל היותר פי 3 מרוחבו (בסוג הקרוב סגולית הוא מוארך יותר). בסוג 300 מינים, בארץ 15, מהם 7 אנדמיים לארץ ולשכנותיה – רובם רק לארץ ישראל ולסוריה, 2 גדלים גם במצרים. מינים אחדים מטופחים בתרבות.


כתב מייק לבנה.

מקורות מידע


 
צימרים בצפון   גינון חסכוני בצמחי בר  

israelbiz- בניית אתרים