געדה כרתית

געדה כרתית היא בן-שיח גבוה או שיח נמוך (1 מ'), מסתעף לגבעולים רבים, זקופים וצפופים. הגבעולים מכוסים כסות קמחית או לבדית עדינה. פרקי הגבעול ארוכים. העלה מזכיר עלה של רוזמרין: צורתו אזמלית מוארכת עד סרגלית, שוליו תמימים, קמורים, צידו האחורי מלבין משיער ורק שוליו ירוקים, והוא נראה לבן באמצע לאורכו וירוק כמסגרת. העלה קשה, ובניגוד לרבים מקרוביו אין הוא ריחני. העלים נגדיים או ערוכים בקבוצות.
געדה כרתית פורחת ממאי עד נובמבר. האוכלוסיות בבתי-גידול ראשוניים פורחות באביב ובראשית הקיץ, אך בבתי-גידול מופרעים אפשר למצוא פריחה שלה במשך כל הקיץ. הפרחים ערוכים בתפרחות מוארכות בראשי גבעולים. הגביע מחולק בקצהו ל-5 שיניים חדות, שוות זו לזו. צבע הפרח ארגמני בהיר או ורוד. הפרח גדול, חד-שפתני כמו בכל מיני הסוג, אורך שפתו התחתונה 15 מ"מ, והיא משונצת לאונות בצורה ברורה. צינור הפרח ארוך בהרבה מהגביע. האבקנים ועמוד העלי בולטים מצינור הכותרת. בצינור הכותרת גבנון דמוי דרבן ובו נאגר צוף. הפרח מואבק על-ידי חרקים שוחרי צוף, המסוגלים להגיע אל מאגר הצוף החבוי.
געדה כרתית גדלה בבתות ימתיכוניות בהרים בצפון הארץ ובמרכזה, במיוחד בקרקעות של קירטון חווארי וחוואר.

הסוג געדה מאופיין בפרח שכותרתו חד-שפתנית. ליתר דיוק השפה העליונה של הכותרת מנוונת, קצרה מאוד, כמעט חסרה. השפה התחתונה של הכותרת מפורצת ל-5 אונות. לגביע 10 עורקים, 5 שיניים. השם העברי לקוח מהשם בערבית, שמשמעו מסולסל, על שם שפת העלה של געדה מצויה. השם המדעי נקרא על-שם טויקר מלך טרויה, שהכיר בסגולות הגעדה כצמח מרפא. בסוג 300 מינים, 11 מינים בארץ: רובם ימתיכוניים, בהם 2 חד-שנתיים, 5 עשבוניים רב-שנתיים, 4 בני-שיח. מואבקים על-ידי דבורים.

כתב מייק לבנה