חרחבינה מכחילה היא קוץ רב-שנתי, המשנה את אופיו באורח קיצוני עם גדילתו: בצעירותו כולו אינו אלא שושנת צמודה לקרקע של עלים תמימים ירוקים ורכים, אכילים; בבגרותו זה צמח זקוף ומסתעף בגובה 20–50 ס"מ, שעליו גזורים ודוקרניים; ובזקנתו זהו קוץ חד ונוקשה, מסועף דלילות, שכל אבריו מכחילים בגוון מתכתי כפלדה. השם חרחבינה הוא קדום, נזכר במשנה כצמח שהאוכל ממנו יוצא ידי חובת מרור בפסח. ואכן עליו מרים, משמשים גם כתוספת מרירות מרעננת לסלט. משערים שהשם קשור בשורש חרב, שמשמעו יובש. העלים ערוכים בדורים צפופים בבסיס הצמח. הדור הראשון (החיצוני) עליו כמעט עגולים, מפורצים בבסיסם בצורת לב, ושפתם תמימה; הדור הבא, מעליו, נושא עלים אליפסיים ומשוננים בשפתם בשיניים מעוגלות; הדור שאחריו עליו מוארכים ושסועים לאונות מחודדות; אחריו צומח דור עם עלים מוארכים מאוד וגזורים עמוקות לאונות קוצניות; וכך בהדרגה מתפתח עלה שכל אונותיו סרגליות וקוצניות. בכל השלבים נישא טרף העלה על פטוטרת ארוכה כאורך הטרף. במקביל משתנה צבע הגבעולים והעלים מירוק לכחול. התואר "מכחילה" הוא בן-יָמֵינוּ, מתאר יפה תכונה עיקרית של הצמח, אך קשה להיגוי בפי אשכנזים (לאור העובדה שראוי להגות את ה-כ כשהיא בלתי דגושה!).
חרחבינה מכחילה פורחת באביב ובקיץ, ממאי עד אוגוסט. הפרחים זעירים, דו-מיניים, צבעם כחול עד סגול. התפרחת היא סוכך בקוטר 8 מ"מ, אך הוא דמוי קרקפת, ובמבט ראשון דומה שהמין משתייך (כמו רוב הקוצים) למשפחת המורכבים, ורק בבדיקה מעמיקה מסתבר שהוא מתאים למשפחת הסוככיים. הפרחים שופעים צוף, מואבקים על-ידי דבורים קטנות. התפרחת עטופה בעלי-מעטפת קוצניים מאוד.
חרחבינה מכחילה גדלה בבתה, בצידי דרכים ובשדות נטושים, נפוצה בכל חלקי החבל הימתיכוני, מעט גם בנגב. תפוצתה העולמית משתרעת בארצות מזרח הים התיכון.
ברפואה העממית משמשים חלקים שונים של חרחרבינה (עלה, זרע, שורש) לריפוי מחלות ופגעים בדרכי העיכול, בעור, בכיס המרה, להסרת תבלול בעין, וכן נגד סוכרת, ואף נגד עקיצת עקרב והרעלות.
בסוג חרחבינה 230 מינים, בארץ 7.
כתב מייק לבנה