חומעה ורודה היא צמח מדברי חד-שנתי מסועף וסבוך, גובהו 20 ס"מ. הוא בולט בפירותיו הורודים, הנראים כאילו היו פרחים. החומעה ידועה בטעמה החמצמץ–מרענן, אך מסוכן להרבות באכילתה. הטעם מקורו בחומצה חומעתית, ומכאן שם הצמח בעברית. טעם דומה יש גם בצמחים אחרים, כמו חמציץ. החומצה החומעתית התפתחה בצמח כנראה כהגנה בפני אכילה בפי יונקים, ויש לה השפעה מזיקה על גוף היונק. המרבה לאכול מעלי החומעה מסתכן בדם בשתן ובנזק לכליות. העלים גדולים (אורכם עד 8 ס"מ), נישאים על פטוטרת ארוכה. חלקם מרוכזים בשושנת בבסיס הצמח, חלקם נישאים לאורך הגבעולים, וכל העלים דומים. הטרף בשרני, מבריק ועסיסי, צורתו כמעויין או כראש חנית. פרקי הגבעול עטופים בנדן קרומי דמוי שופר.
חומעה ורודה פורחת מינואר עד מאי. הפרח קטן, ירוק, לא בולט, קוטרו 2 מ"מ, והוא דו-מיני, מואבק-רוח. בפרח 6 אבקנים ו-3 עמודי עלי חוטיים ושעירים. עטיף הפרח בנוי 2 דורים בני 3 עלים כל אחד. עלי הדור הפנימי גדלים אחרי ההפריה והופכים בפרי ל-3 כנפיים ורודות, קרומיות, מעורקות כרשת. כנף אחת גדולה (2 ס"מ), השתים האחרות קטנות. הפרי נפוץ ברוח בעזרת כנפיו.
חומעה ורודה שכיחה במדבר. היא נפוצה במדבריות בכל חלקי דרום הארץ, פולשת גם לצפון הארץ בבתי-גידול מושפעי-אדם. זרעיה שומרים בקרקע על חיוניותם שנים רבות, אורבים לשנה גשומה במדבר, ואז נובטים בהמוניהם וצובעים שטחים נרחבים בורוד עם הבשלת הפירות. תפוצתה העולמית משתרעת במדבריות צפון אפריקה ודרום-מערב אסיה.
נחשבת ברפואה העממית כתרופה נגד צהבת, אבנים בכליות, חול בדרכי השתן, שלשול, כאב בטן, כתמים ואבעבועות בעור, תולעים בבטן.
בסוג 150 מינים, 14 בארץ.
כתב מייק לבנה