צלף רותמי

הדפסה
  Capparis decidua שם מדעי
  Retama Caper Common name
שוּנדוּב שם ערבי
צלפיים
Capparaceae
משפחה
4 מס' עלי כותרת
פשוט צורת העלה
תמים שפת העלה
מדבר בית גידול
עגול צורת הגבעול
שיח ובן-שיח צורת חיים
מדבר יהודה ובקעת ים המלח, נגב והרי אילת, תפוצה בארץ
הצג מפת תפוצה
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
עונת הפריחה
צמח מוגן בסכנת הכחדה

דווח לנו

צלף רותמי
צילום: © מורי חן   שמורת עין גדי, מרץ
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

תמונות נוספות:

מידע נוסף

צלף רותמי הוא שיח רותמי הגדל כעץ, היינו עם גזע מרכזי אחד, גובהו עד 4 מ'. הענפים קירחים, קליפתם חלקה וירוקה כל השנה. העלים קטנים, נשירים, חיים רק תקופה קצרה על ענפים צעירים. העלה מלווה בקוצים צהובים קטנים, ישרים או מאונקלים, ואלה שאירים. אורח חייו החסכוני במים, עם עלים קטנים הנושרים מהרה וענפים ירוקים וגמישים המטמיעים כל השנה – דומה לאורח-החיים של הרותם, שאיננו קרוב-משפחתו אך גם הוא נוקט בשיטה דומה, מכאן שם המין.
צלף רותמי פורח במשך כל השנה, בעיקר בקיץ, ממאי עד ספטמבר (לפי מקור אחר בעיקר במרס–אפריל ובספטמבר–אוקטובר). הפרחים מעט בלתי-נכונים, אדומים: גם עלי הגביע, גם עלי הכותרת, ואפילו זירי האבקנים – כולם אדומים. מכאן הועלתה השערה שהם מואבקים אולי על-ידי ציפורים, כנראה צופיות. הם דומים במבנה לפרחי המינים האחרים של צלף, אך קטנים משל פרחי מהם, קוטרם 1.5 ס"מ. עלי כותרת 4, שעירים בשוליהם, ערוכים בשני זוגות. לגביע 4 עלים בלתי-שווים: הקדמיים צרים, האחורי גדול יותר, קעור, סוגר בתוכו 2 מעלי הכותרת. שני עלי-כותרת אלה מאוחים ביניהם ומפרישים צוף. האבקנים ארוכים, בולטים הרבה מהכותרת, מספרם 8–15. השחלה ירוקה, נישאת על עוקץ ארוך כאורך האבקנים. האבקנים מבשילים מעט לפני העלי. הפרי בשרני, כדורי, קוטרו עד 1 ס"מ, נישא על עוקץ (גינופור) ארוך כפליים ממנו. צבע קליפתו ירוק תחילה, אחר אדום. פנים הפרי עסיסי, אכיל, צבעו צהוב. הפרי מתפצל לאורכו (יש אומרים כי זה מקור השם צלף, חילוף אותיות מ-פצל) וקליפתו נגללת אחורה.
צלף רותמי גדל בנחלים ובשולי מעיינות במדבריות חמים. בעבר נאסף בבקעת ים המלח ובדרום הנגב, כיום נכחד מארץ-ישראל המערבית. הוא נותר מדרום-מזרח לים המלח בנוה צוער. לאחרונה חודשה אוכלוסיה בעין גדי מזרעים שהובאו מצוער. תפוצתו העולמית משתרעת במדבריות חמים, בעיקר בדרום מצריים ובסודן. המין מוכרז בישראל כצמח מוגן.
הסוג כולל 350 מינים, בארץ 5.

כתב מייק לבנה

מקורות מידע

הצמח במקורות

הפרי מתפצל לאורכו (יש אומרים כי זה מקור השם צלף, חילוף אותיות מ-פצל) וקליפתו נגללת אחורה. יש סבורים כי גם השם אביונה משמש במשנה ככינוי לצלף.
קדמונינו מנו את הצלף בין יצירי הבריאה המצליחים לשרוד גם בתנאים קשים, וככל שתנסה להיפטר מהם – לא תצליח להשמידם. אלה נקראים בלשון התלמוד (מסכת ביצה כ"ה ב') בכינוי "עזין", והצלף נמנה שם בחברה טובה: יחד עם ישראל באומות, כלב בחיות, תרנגול בעופות ועז בבהמה דקה – מופיע גם הצלף:
"שלושה עזין הן: ישראל באומות, כלב בחיות ותרנגול בעופות. ויש אומרים אף עז בבהמה דקה, ויש אומרים אף צלף באילנות" (ביצה דף כ"ה עמוד ב').
ואכן הוא גדל אף בסדקי-סלעים ובין אבני כתלים, קירות-טראסות וגדרות-אבן, ולך תשרש אותו משם.
לאורך הענף עולים הפרחים בזה אחר זה, כל יום פרח נוסף, מבסיס הענף כלפי ראשו. המצב הטוב ביותר לצורך החמצה הוא ניצן יומיים לפני פתיחתו. לכן עובר הקפר על השיח מדי יום, קוטף מכל ענף את הניצן התורן, ולמחרת את הניצן שמעליו, וכן הלאה. זה הרקע לסיפור הבא:
ישב רבן גמליאל ודרש: עתידים אילנות שמוציאין פירות בכל יום... לגלג עליו אותו תלמיד. אמר: והרי כתוב "אין כל חדש תחת השמש" (קהלת א', ט') [היינו: גם בעתיד לא יוכלו להתרחש דברים שאין כמותם כיום]. אמר לו: בוא ואראך דוגמתן בעולם הזה. יצא והראהו צלף". (לפי מסכת שבת דף ל', עמוד ב').

כתב מייק לבנה

קישורים


 
צימרים בצפון   גינון חסכוני בצמחי בר  

israelbiz- בניית אתרים