לפתית מצויה

הדפסה
  Hirschfeldia incana שם מדעי
  Hoary Mustard Common name
ליפֵיית שם ערבי
  خردل العجوز أللّغة آلعربيّة
מצליבים
Brassicaceae
משפחה
4 מס' עלי כותרת
מחולק לאונות צורת העלה
מפורץ שפת העלה
עגול צורת הגבעול
חד-שנתי צורת חיים
גולן, חרמון, גליל, עמק ירדן עליון, עמקים, גלבוע, כרמל, הרי שומרון, מדבר שומרון, הרי יהודה, מדבר יהודה ובקעת ים המלח, עין גדי, שרון, שפלה, נגב צפוני, בקעת הירדן, תפוצה בארץ
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
עונת הפריחה
צופני

לפתית  מצויה
צילום: © שרה גולד   יער בן שמן, מרץ
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

תמונות נוספות:

מידע נוסף

לפתית מצויה היא מצליב צהוב-פרחים שכיח מאוד מ"קבוצת החרדל". צמח חד-שנתי זקוף ומסועף, גובהו כמטר אחד. הגבעול שעיר. העלים התחתונים ערוכים בשושנת, נישאים על עוקץ, שסועים לאונות בדמות כינור, האונה הקיצונית גדולה הרבה מיתרן. עלי הגבעול הולכים וקטנים ככל שעולים במעלה הגבעול, ועוקצם מצטמצם.

יחד עם הלפתית נמנים עם "החרדלים" גם איסטיס, בקבוקון, חטוטרן, חרדל למיניו, כרוב למיניו, מצלתיים, אריסימון ותודרה. אלה כולם צמחים צהובי פרחים, פורחי-אביב, שכיחים מאוד, והם נפוצים עד כדי יצירת כתמים נרחבים בנוף או מרבדי-פריחה צפופים אחידים. צמיחה צפופה כזאת מטבעה שהיא "מזמינה" מזיקים, ובני קבוצה זו מצאו כנראה פתרון יעיל בכך שהם מייצרים גלוקוזינולטים, הפוגעים בחרקים: הם משבשים את מהלך ההתנשלות של החרק, וכך מונעות התפתחות בוגר ודורות נוספים. ליונקים אין חומר זה מזיק, כנראה, והוא נטעם בפינו כחומר עם חריפות מרעננת, טעם של חרדל.

לפתית מצויה פורחת במשך תקופה ממושכת, מינואר עד מאי. הפרח צהוב, מעט בהיר יותר מפרחי יתר ה"חרדלים". הפרחים ערוכים בתפרחת מוארכת בראש הגבעול. הם מצליבים אופייניים: 4 עלי גביע מפורדים, 4 עלי כותרת מפורדים שלכל אחד מהן יש ציפורן וטרף, 4 אבקנים ארוכים ועוד 2 אבקנים קצרים יותר, ופרי יבש מטיפוס הנקרא קציץ. הפרי קטן, גלילי, מוארך. אורכו 1.5 ס"מ, רוחבו כעשירית מזה, והוא עשוי שני חלקים, העליון נקרא "מקור", והוא נטוי בזוית קהה כלפי התחתון. הפרי ניצב צמוד לגבעול, כביכול לופת אותו, ומכאן שמו לפתית. אין לו קשר לשם לפת, אף כי הלפת שייכת לסוג קרוב, לסוג כרוב.

לפתית מצויה נפוצה בכתמים צפופים במיוחד בשדות בלתי מרוססים, בשדות-בור, בצידי דרכים ובמעזבות ברחבי החבל הימתיכוני בארץ, חודרת אף אל שולי המדבר. תפוצתה העולמית משתרעת בארצות הים התיכון והמזרח התיכון, וגם באזורים "ימתיכוניים" אחרים, כגון מערב ארצות הברית.

בסוג לפתית רק מין אחד (לדעת אחרים כלול בו עוד מין אחד, סודני). הסוג קרוב לסוג כרוב.

עלים צעירים של לפתית נאכלים בסלט או מבושלים. גם מי-הבישול מנוצלים, שתייתם נחשבת סגולה לבריאות.

משום-מה דבק השם העברי לפתית גם לשמן הנמכר תחת השם קנולה. כנראה שזו טעות, אמנם לא-חמורה: שמן הקנולה מופק מצמח קרוב ללפתית, הלוא הוא כרוב! הוא פותח במהלך המאה ה-20 בקנדה מתוך הכלאות בין מינים שונים של כרוב, וקיבל את השם קנולה, שאינו אלא ראשי תיבות של "שמן קנדי עם חומציות נמוכה" Canadian oil low acid.

כתב: מייק לבנה


מקורות מידע

קישורים


 
גינון חסכוני בצמחי בר