וינקה עשבונית היא עשב רב-שנתי משתרע, כחול-פרחים. היא מפרישה מיץ רעיל בהיפצעה. מתחת לפני הקרקע היא מפתחת קנה-שורש, והיא מתפשטת ברביה וגטטיבית, משתרשת ממפרקי גבעוליה, יוצרת כתמים בקוטר של 1–3 מ'. העלים נגדיים, קירחים, ביציים, נישאים על פטוטרת קצרה.
וינקה עשבונית פורחת בין מרס למאי. הפרחים בודדים בחיקי עלים, נישאים על עוקץ ארוך. הגביע ירוק, קטן, אונותיו צרות, מוארכות, מחודדות. הכותרת מסמרית. הלוע חסום, סביבו מחויר הצבע הכחול של הכותרת לכדי טבעת לבנה. צינור הכותרת מאוחה-עלים, האוגן בן 5 אונות מפורדות, שהיו שזורות בפרח הצעיר. קוטר הכותרת 3 ס"מ. הפרי בן שתי מפוחיות חלקות, מוארכות וקשתיות, אורכו 4 ס"מ. ההאבקה מיוחדת, וכך מתארת אותה חנה נמליך בספרה לקסיקון בוטני: לוע הכותרת מוצר, והאבקנים חבויים בתוך צינור הכותרת. מבוא צינור הכותרת סתום בכעין פקק, שהוא הצלקת, ואליה צמודים חמשת המאבקים. בראש הצלקת מתנשאת בליטה שעירה. גם המאבקים ודפנות הכותרת מבפנים שעירים, וסגירת מבוא הצינור נראית הדוקה. בבסיס צינור הכותרת מצטבר צוף, המופרש על-ידי שתי בלוטות הצמודות לדפנות השחלה. המאבקים נפתחים כלפי פנים, ואבקתם מצטברת ב-5 שקעים שבדופן הצלקת, שקע מול כל מאבק. הצלקת מוקפת בטבעת ששוליה דביקים. שטחה הפנימי של הטבעת הוא החלק של הצלקת המיועד לקלוט אבקה מפרח זר. המאביקים הם דבורים ארוכות-לשון או פרפרים. החרק שולח את חדקו לצוף שבין המאבקים. ותוך כדי כך מתכסה חדקו בחומר דבקי, שאליו נדבקים גרגרי האבקה מן השקעים. כשיבקר החרק בפרח אחר יתחכך חדקו בטבעת, וחלק מן האבקה ירד על הצלקת.
וינקה עשבונית נפוצה בבתי-גידול שחונים בחבל הימתיכוני, בבתות ספר וגם בהרי יהודה והגליל. בעבר גדלה כנראה הרבה יותר בשדות עם אדמה כבדה, אך שם הוכחדה עם שינוי שיטות העיבוד החקלאי. כיום תפוצתה מקוטעת מאוד, משתרעת בעיקר במדרון המזרחי של הרי הגליל, במרומי החרמון ובגלבוע.
תפוצתה העולמית משתרעת בארצות הים התיכון והמזרח התיכון.
בסוג 12 מינים, בארץ מין אחד בבר ועוד 3 בתרבות.
כתב מייק לבנה