טחובית דו-גונית

להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"

טחובית דו-גונית היא טחב-עלים המשתייך למשפחת Bryaceae. היא טחב אקרוקרפי (acrocarpous, טחב שבו מתפתחים המנבגים בקצה גבעולי הגמטופיט ולא בצידיהם), גובהו עד 0.5 ס"מ, הגדל בכריות ירוקות-משייות, לעתים-קרובות בחברת מיני טחבים אחרים. הגמטופיט ירוק, חלקיו התחתונים אדמדמים. העלים ביצניים-איזמלניים, קעורים, קצותיהם מחודדים, שוליהם מעט גלוניים, עורק האמצע מסתיים מעט לפני קצה העלה, לעתים בולט ממנו במקצת, מאדים בעלים מזדקנים. העלים רעופים זה על גבי זה, זקופים.
אברי המין, הארכוגניה הנקביים והאנתרידיה הזכריים, ערוכים על פרטים נפרדים, באופן מעין "דו-ביתי" (בטחבים מכונה סידור זה של אברי המין - dioicous).
טחובית הוא סוג סטגוקרפי (stegocarpous, מיוונית: stego  - "גג", "מכסה", carpos - "פרי"), שלו מנבג (ספורופיט) הנפתח במכסה לשם שחרור הנבגים. המנבג עשוי זיף אדום-סגלגל בהבשלתו, גובהו עד 1.2 ס"מ קצהו כפוף-קשתי מטה עליו נישאת קופסית-המנבג (capsule). הקופסית ביצנית, גודלה בפרטים השונים משתנה, תלויה-נטויה מטה, נישאת במישרין על הזיף ואינה הולכת וצרה כלפי מקום חיבורה עם הזיף, כבמיני טחובית אחדים אחרים, שבהם צורת הקופסית דמויית-אגס. עם זאת, עם ההתייבשות ניתן להבחין ב"צואר" הקופסית המתקמט, שאורכו כרבע מאורך הקופסית. עם התבגרותה הקופסית מאדימה-מסגילה. פי-המנבג (פריסטום) מפותח עשוי 2 טבעות שיניים (exostome חיצוני וendostome- פנימי),  לשיני האנדוסטום הסתעפויות ריסניות אופקיות. מכסה המנבג (operculum) עשוי חרוט קצר שבקצהו בליטה דמויית-פטמה. במנבגים צעירים ניתן להבחין במצנפת (calyptra) דמויית-מקור דק וארוך טרם נשירתה. המצנפת ההפלואידית היא שארית מרקמת הארכגון המכילה את תא הביצה, אותה מבקע זיף המנבג הדיפלואידי ונושאה בקצהו, תוך התפתחותו.
כרוב הטחבים בישראל, תקופת צמיחתה של טחובית דו-גונית קצרה ומתמשכת משלהי הסתיו (נובמבר) ועד לאביב (מרץ-אפריל). גופי פרי בשלים ניתן למצוא בסוף החורף ובתחילת האביב (בחודשים פברואר-מרץ).
טחובית דו-גונית היא טחב נפוץ בישראל, הגדל ברוב גלילות הארץ מן הנגב המרכזי ועד לגולן. בית גידולה כורכר וקרקעות גירניות. תפוצתה העולמית קוסמופוליטית.
מיני הטחובית דומים מאוד זה לזה וקשה מאוד להבדיל ביניהם. טחובית דו-גונית משתייכת לקבוצה המכונה על שמה, Bryum bicolor complex, הכוללת 4 מינים מקומיים, הנבדלים בעורק המרכזי של העלים ובכך שאחדים מהם נושאים ניצני ריבוי וגטטיביים דמויי-בצלצולים זעירים בקצות העלים, לפיכך יש המתייחסים אליהם כמין אחד רב-צורות.
המין טחובית דו-גונית תואר בשנת 1801 על-ידי הבוטנאי הסקוטי דיקסון (James J. Dickson, 1738-1822).
שמם העברי של הסוג ושל המין נטבע ע"י חלוץ חקר הטחבים בישראל, פליקס בילבסקי (1902-1979), שעלה לישראל מגרמניה בשנות ה-30 של המאה הקודמת. לצד עבודתו כרוקח, עסק רבות באיסוף וחקר הטחבים וספרו "מבוא לטחבים בישראל" פרץ דרך בתיאור טחבי ישראל. השם טחובית, עברות של השם המדעי Bryum, מיוונית: bryon - "טחב". שם המין, bicolor, מלטינית: "דו-גוני", מאזכר את תחלופת צבעי המנבג מירוק לאדום.
הסוג טחובית הוא אחד הגדולים בין טחבי העלים והטקסונומיה שלו מסובכת ביותר. לא ייפלא, אם כן, שברשימות מובילות הוא מונה יותר מ-900 מינים מוסכמים ויתכן כי מספר המינים עולה על 1,000. בישראל הוא הסוג עתיר המינים ביותר ומונה 19 מינים מקומיים.

כתב: דרור מלמד