עִשְׂבָּה קהה (לשעבר: כלוריס קהה) היא דגני חד-שנתי, לעתים מתקיים שנים אחדות, קירח, גבעוליו עולים מזוותים מקנה שורש זוחל קצר, נטויים או זקופים, מתנשאים לגובה של 50-20 ס"מ. הקנים עדינים, גליליים, אשונים, חלקים, עשויים מספר פרקים, שביניהם מפרקים כהים, התחתונים שבהם משרישים לעתים. נדני העלים קירחים, מכופלים, הדוקים על הקנה, לאורכם קרין. הלשונית שבין נדן העלה לטרף קרומית-ריסנית. טרפי העלים שטוחים, לעתים גלולים, קצותיהם קהים - מכאן שם המין העברי. זהו אחד מסימני השדה החשובים לזיהוי המין, שכן לשאר מיני העשבה בישראל עלים מחודדים. לעתים קרובות קצה העלה מסתיים בחוד זעיר.
התפרחת נישאת בראש הקנה, מאוצבעת, עשויה 7-2 שיבולים צרות ועדינות, אורכן 10-4 ס"מ, נטויות בצעירותן והולכות ומתפשקות עד שהן פרושות אופקית בבגרותן. עשבה קהה דומה מאוד במראה הכללי ליבלית מצויה והיא גם גדלה בבתי גידול דומים, אולם מבט בוחן מסגיר מיד את ההבדל בין השתיים. בעוד שליבלית תפרחת קירחת, לשיבולים של עשבה קהה מלענים עדינים, רכים ומשיים, לעתים מסגילים מעט, המשווים לשיבולים מראה שעיר-נוצתי. השיבוליות דמויות-יתד, פחוסות מצדדיהן, מכילות 2 פרחים, התחתון שבהם פורה ובו 3 אבקנים ו-2 צלקות, והעליון מנוון ועקר. הן יושבות ערוכות לסירוגין בשני טורים צפופים, לאורך צדו האחד של ציר השיבולת השעיר, מתפרקות ונושרות עם ההבשלה, מראש השיבולת עד לבסיסה. הגלומות איזמלניות-מחודדות, צרות, הגלומה התחתונה קצרה מהעליונה. הן אינן נשירות ונותרות יציבות, מפושקות, על ציר השיבולת לאחר ההבשלה והתפרקות השיבוליות. המוץ התחתון של הפרח הפורה, התחתון, ביצני-צר, קירח, מחוספס וחסר ריסים - גם בכך נבדלת עשבה קהה משאר מיני העשבה בישראל, שלהם מוצים ריסניים. מעט מתחת לקצה המוץ יוצא מלען עדין, ישר, אפרפר עד מסגיל, אורכו 25-9 מ"מ - עד כדי פי 8 מאורך המוץ גופא. המוץ התחתון של הפרח העליון, המנוון, צר וקטן בהרבה מהמוץ של הפרח התחתון, קירח, חסר מלען, או שלעתים גם לו מלען קצר. לגרגיר 3 מקצועות והוא מעורה במוצים.
עשבה קהה פורחת בקיץ ועד ראשית החורף. בית גידולה גינות ודשאים מושקים. היא צמח גר בישראל, שנאסף לראשונה בשנת 1989 ומאז מצוי פה ושם בעיקר בפלשת ובנגב. מוצאה מאפריקה ודרום אמריקה והיא מתפשטת בשנים האחרונות באסיה.
עשבה קהה תוארה לראשונה בשנת 1824 על-ידי הרופא והבוטנאי הגרמני טריניוס (Carl Bernhard von Trinius, 1778-1844), מומחה לדגניים. שם הסוג, Chloris, הושאל משמה היווני של אלת הפרחים המיתולוגית (מקבילתה של Flora הרומית) ומהמילה הלטינית "ירוק". שם המין, pycnothrix, מיוונית: pycno - "עבה", thrix - "שיער", מאזכר את המראה השעיר של התפרחת. השם העברי, עִשְׂבָּה, הוענק לסוג ע"י ועדת שמות לצמחי ארץ-ישראל שהקימה האקדמיה ללשון העברית, בהשראת שמו העממי של המין הנפוץ יותר בישראל, שהינו פליט תרבות, "עשב רודוס" (בעבר: כלוריס גויאני וכיום: עשבת המרעה). השם עִשְׂבָּה קֵהָה אושר עם שאר רשימת שמות הצמחים במליאת האקדמיה ללשון העברית בשנת 2003.
בסוג עשבה יותר מ-60 מינים, 3 מהם נאספו בישראל.
עשבה קהה פורחת בקיץ ועד ראשית החורף. בית גידולה גינות ודשאים מושקים. היא צמח גר בישראל, שנאסף לראשונה בשנת 1989 ומאז מצוי פה ושם בעיקר בפלשת ובנגב. מוצאה מאפריקה ודרום אמריקה והיא מתפשטת בשנים האחרונות באסיה.
עשבה קהה תוארה לראשונה בשנת 1824 על-ידי הרופא והבוטנאי הגרמני טריניוס (Carl Bernhard von Trinius, 1778-1844), מומחה לדגניים. שם הסוג, Chloris, הושאל משמה היווני של אלת הפרחים המיתולוגית (מקבילתה של Flora הרומית) ומהמילה הלטינית "ירוק". שם המין, pycnothrix, מיוונית: pycno - "עבה", thrix - "שיער", מאזכר את המראה השעיר של התפרחת. השם העברי, עִשְׂבָּה, הוענק לסוג ע"י ועדת שמות לצמחי ארץ-ישראל שהקימה האקדמיה ללשון העברית, בהשראת שמו העממי של המין הנפוץ יותר בישראל, שהינו פליט תרבות, "עשב רודוס" (בעבר: כלוריס גויאני וכיום: עשבת המרעה). השם עִשְׂבָּה קֵהָה אושר עם שאר רשימת שמות הצמחים במליאת האקדמיה ללשון העברית בשנת 2003.
בסוג עשבה יותר מ-60 מינים, 3 מהם נאספו בישראל.
*תודה לבר שמש שבמסגרת "סקר טבע עירוני נס-ציונה" של החברה להגנת הטבע מצא בדשאי פארק נווה שבעיר אוכלוסיה רבת פרטים של עשבה קהה ודיווחו הביא לכתיבת ערך זה.
כתב: דרור מלמד