אשל סין

אשל סין הוא שיח או עץ ירוק-עד, קירח, נופו עדין-מנוצה, מתנשא לגובה 6-3 מטרים, ניכר באשכולות פרחיו הוורודים. הגזע אפרפר עד חום, הענפים הראשיים מעוצים, זקופים, מהם מסתעפים ענפי-משנה זמורתיים, עדינים, צפופים, מאדימים, רבים מהם משתלשלים מטה. ענפי משנה אלה מסתעפים עוד פעמים רבות לענפים עשבוניים-דקיקים, ירוקים.
העלים קשקשיים, ירוקים, יושבים מסורגים לאורך הענפים, חובקים את הגבעול ולהם טרפים איזמלניים-מחודדים, זעירים, אורכם 2.5-1 מ"מ, קרין עובר בחלקם התחתון, סמוך לבסיסם. העלים שבענפים המעוצים הדקים, מתקשים ונעשים דוקרניים מעט, מקבלים את הגוון החום-אדמדם של הענף.
לשיח 3-2 גלי פריחה במשך השנה. הפריחה העיקרית באביב. אשכולות התפרחת, אורכם מגיע עד 6 ס"מ, מסודרים ניצבים לאורך הגבעולים היוצאים מענפי המשנה המעוצים שצמחו בעונה הקודמת, מבודרים, נטויים מטה. בגלי הפריחה האחרים, בקיץ ובסתיו, התפרחות צפופות יותר, נישאות בקצות הענפים הטריים שצמחו באביב האחרון ובהן אשכולות הפריחה קצרים יותר.
הפרחים נישאים לאורך ציר האשכול על עוקצים קצרצרים, היוצאים בחיק חפים מאורכים-מחודדים, שאורכם כאורך העוקצים. העטיף עשוי 5 עלי גביע ביצניים-צרים, קרומיים, קצרים ו-5 עלי כותרת ביצניים, ורודים, תמימים, קרין בבסיסם, הנותרים יציבים גם לאחר הבשלת הפרי ואינם נושרים. בפרחים 5 אבקנים, הבולטים מעט מן הכותרת, נישאים על צופן הנראה כדיסקית בשרנית, סגולה-אדומה, שלה 5 אונות, כל אחת מהן מסתיימת בשתי שיניים. זירי האבקנים יוצאים מהשקעים שבין אונות הדיסקית ונושאים מאבקים ורדרדים, שלשכותיהן תמימות וחסרות בליטה. זהו אחד הסימנים החשובים המבדילים את אשל סין מאשל הירדן הדומה לו ושפרחיו לבנים. השחלה דמויית-חרוט בשרני לבנבן, שראשו המעובה מזדקר מעל הכותרת, ממנו יוצאים 3 עמודי עלי קצרים, המסתיימים בצלקות כדוריות ורודות. הפרי הלקט דמוי-חרוט קרומי, מכיל זרעים רבים, בראשם ציצית שערות קצרצרות. הצמח מסוגל להתרבות גם וגטטיבית, ללא זרעים, משורשיו ומענפיו המתכסים בעפר.

אשל סין מטופח כעץ נוי בגינות ונמצא בישראל בבר כפליט תרבות נדיר בבקעת החולה ובעמק עכו. הוא מבכר קרקעות מלוחות ולחות. בעוד שבגינות הוא מופיע כעץ בעל גזע מרכזי בודד, בבר הוא נמצא בדרך כלל כשיח שלו מספר גזעים אופקיים, המסתעפים מבסיסו. תפוצתו העולמית בסין ובקוריאה (מכאן שם המין. השם המדעי, chinensis, מלטינית - "סיני"), אך עקב טיפוחו כצמח גינון חדר לכל היבשות ובמקומות מסויימים הוא מהווה מין פולש אגרסיבי.
אשל סין תואר בשנת 1790 ע"י המסיונר והבוטנאי הפורטוגזי דה לוריינו João de Loureiro, 1717-1791)). שם הסוג המדעי, Tamarix, הוא שם לטיני קדום שמקורו אינו ברור, אך יש המשייכים אותו לנהר Tamaris (כיום Tambre) שבספרד.
שם הסוג העברי, אשל, הוא שם תנ"כי, הוא העץ אשר נטע אברהם בבאר שבע (בראשית כ"א, ל"ג), ככל הנראה למין המוכר לנו כיום כאשל הפרקים. שם המין העברי, לפנים אשל סיני, נזכר בחלק השני של הפלורה פלשתינה שנכתב ע"י פרופ' מיכאל זהרי ויצא לאור בשנת 1987 ע"י האקדמיה למדעים בירושלים. בשנת 2003 (תשס"ג) אשרה מליאת האקדמיה ללשון העברית את רשימת שמות צמחי ארץ-ישראל, בה נכלל השם הנוכחי, אֵשֶׁל סִין, שבו שם הלוואי סִינִי שונה כדי שלא לבלבל עם סִינַי.
בסוג אשל כ-60 מינים מוסכמים, בישראל 13 מינים, רובם נדירים.

כתב: דרור מלמד

* תודה מיוחדת לסיקו על ההכוונה לצמח ועל שיתוף בתצפית באשל סין בשטח מופר, קרוב לתעלת ניקוז, בעמק עכו.