חיטת הבר

הדפסה
  Triticum dicoccoides שם מדעי
  Wild Emmer Common name
ג'ד אלחיטה, חינטֶה, נישְרִייֶה שם ערבי
  جد الحنطه أللّغة آلعربيّة
דגניים
Poaceae
משפחה
חסר עלי כותרת מס' עלי כותרת
סרגלי צורת העלה
תמים שפת העלה
קרקעות כבדות בית גידול
עגול צורת הגבעול
חד-שנתי צורת חיים
גליל, כרמל, הרי שומרון, מדבר שומרון, הרי יהודה, תפוצה בארץ
הצג מפת תפוצה
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
עונת הפריחה

דווח לנו

חיטת הבר
צילום: © עמיקם שוב   רמת כורזים
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

תמונות נוספות:

מידע נוסף

חיטת הבר היא דגני חד-שנתי צנוע למראה, שהוא מבחינה גנטית אחד ממרכיבי החיטה התרבותית (ר' ערך חיטת הלחם). היא נקראת גם בשם אם-החיטה. מספר הכרומוזומים הבסיסי (n) של הסוג חיטה הוא 7, ואֵם חיטת הבר היא מין טטרפלואידי, היינו מספר הכרומוזומים שלו הוא 4n, שהם 28. הוא נוצר באורח ספונטני בטבע בעבר הגיאולוגי מהתחברות (בדרך של פוליפלואידיזציה) של גנומים של שני מינים: חיטת בר דיפלואידית, ככל הנראה חיטת הבר החד-גרגרית; ומין של בן-חיטה, כנראה בן-חיטה שרוני. החיטה התרבותית נוצרה מהצטרפות הגנומים של חיטת הבר יחד עם גנום של מין נוסף של בן-חיטה, ככל הנראה בן-חיטה פרוע, לכדי מין הקספלואידי, היינו שמספר הכרומוזומים שלו הוא 6n, שהם 42. לחיטת הבר נודע לא רק ערך היסטורי, תרבותי ומדעי–גנטי, אלא גם ערך כלכלי–חברתי עצום, כמקור להשבחת חיטת הלחם ואספקת מזון לאוכלוסיות.
חיטת הבר היא צמח מוצק, זקוף וגבוה (עד 1 מ'). העלים סרגליים צרים, בבסיסיהם אוזניות קצרות. הלשונית קרומית. חיטת הבר פורחת באפריל, ורק אז אפשר לאתרה ולזהותה בשדה, ולהבחין בינה לבין המוני הדגניים האחרים. התפרחת היא שיבולת עבה המורכבת משיבוליות רבות הערוכות לסירוגין על ציר. ציר השיבולת ריסני בשפתו ושעיר במפרקיו. השיבולת מצמיחה מלענים רבים וקשים מאוד, שני מלענים לכל שיבולית, אורכם 15 ס"מ (בין 5 ל-20 ס"מ). ההאבקה עצמית. לגלומות קרין חד, והעורק האמצעי מסתיים בשן חדה. הגרגרים מבשילים במאי, והם מעורים במוצים. ניכר שוני רב בין האוכלוסיות ואף בתוכן: יש שיבולים צהובות–ירקרקות, יש חומות–אדמדמות ויש שחורות מבריקות. השיבולת מתפרקת בעת ההבשלה לשיבוליות (בניגוד לחיטה התרבותית), בכל שיבולית 2 גרגרים, ויחד עם מלעניה היא יוצרת יחידת-תפוצה דמויית חץ המחדירה את הגרגרים לקרקע.
חיטת הבר גדלה בשדות בור ובטרשים, במגוון קרקעות – גם במסלע בזלתי וגם במסלע גירי. היא נפוצה ברוב אזורי צפון הארץ משני עברי בקעת הירדן, בעיקר במזרח הגליל ובגולן. תפוצתה העולמית משתרעת בארצות מזרח הים התיכון.

בסוג חיטה ידועים 3 מיני-בר, הגדלים בעיקר במזרח התיכון ובסביבתו. הסוג קרוב לסוג בן-חיטה, ויש חוקרים הרואים בהם סוג אחד.

ידוע כי את חיטת הבר גילה החוקר הישראלי אהרון אהרונסון בראש-פנה בשנת 1906, אך הסיפור המלא סבוך יותר. פרטי גילוייה של חיטת הבר מוצאים את ביטוים בין היתר בשמות המדעיים השונים לחיטה שנוקטים בהם חוקרים שונים. תיאור של פרשה זו ראה במאמר שבקובץ המאמרים באתר.

כתב מייק לבנה

מקורות מידע

קישורים


 
צימרים בצפון   גינון חסכוני בצמחי בר  

israelbiz- בניית אתרים