גומא צהבהב

הדפסה
  Pycerus flavescens שם מדעי
  Yellow flatsedge Common name
גומאיים
Cyperaceae
משפחה
חסר עלי כותרת מס' עלי כותרת
סרגלי צורת העלה
תמים שפת העלה
נחלים וביצות בית גידול
משולש צורת הגבעול
חד-שנתי צורת חיים
גולן, עמק ירדן עליון, תפוצה בארץ
הצג מפת תפוצה
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
עונת הפריחה

דווח לנו

גומא  צהבהב
צילום: © דרור מלמד   עין דבשה , 8-2014
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

תמונות נוספות:

מידע נוסף

גומא צהבהב הוא צמח עשבוני חד-שנתי, לעתים מתקיים מספר שנים, מסועף מבסיסו, גובהו 30-5 ס"מ ולו ציצת שורשים. לגבעוליו העדינים והזקופים שלשה מקצועות (משולשים בחתך רוחב) ובבסיסם 3-2 עלים שטוחים.
התפרחת דמוית קרקפת או סוכך שאורך קרנותיו עד 2 ס"מ, לעתים מתפצלות חלק מהקרניים ואז הן ארוכות יותר ויוצרות תפרחת של סוכך מורכב. בבסיס הסוכך 3 חפים דמויי עלים, אורכם אינו אחיד, אחד מהם ארוך באופן ניכר מהתפרחת. בכל קרקפת יושבות לפחות 2 שיבוליות, לרוב מספרן רב יותר, איזמלניות-מחודדות, פחוסות, מכילות מספר רב של פרחים רעופים בצפיפות. סימן ההיכר של גומא צהבהב, אשר הקנה למין את שמו, הוא צבען הצהוב-חיוור של השיבוליות בעת הפריחה, ההולך ומתכהה עם ההבשלה (גם השם המדעי, flavescens, מלטינית: צהוב-חיוור). הגלומות ביצניות, קהות. לפרחים  3 אבקנים ו-2 צלקות. הפרי אגוזית חד-זרעית חומה, אורכה כשליש עד מחצית הגלומה, עגלגלה-ביצנית, פחוסה משני צידיה, צידה החד פונה אל ציר התפרחת וצידה הכד מסתיים במקור קצר שבקצהו ניתן להבחין לעתים בעמודי העלי המתייבשים.
גומא צהבהב פורח בקיץ. הוא נדיר בישראל וגדל בפלגים זורמים ובקרקעות ביצתיות בבקעת החולה ובגולן. תפוצתו העולמית משתרעת על פני המזרח-התיכון, אסיה, צפון-אפריקה, אירופה וצפון אמריקה. הוא נאסף גם באוסטרליה אבל ככל הנראה הוא צמח פולש ביבשת זו.
עד לאחרונה שוייך המין לסוג גומא, Cyperus, על פי הגדרתו בשנת 1753 על-ידי אבי הטקסונומיה המודרנית לינאוס (Carl Linnaeus, 1707-1778), אולם מיון מחדש, המבוסס על הבדלים מולקולאריים ומורפולוגיה של עמוד העלי במיני הגומא השונים, מחלק את הסוג גומא לסוג נוסף - Pycreus, סירוס אותיות שם הסוג האחר - Cyperus, ששימש לתיאור מיני צמחי ביצה שונים ביוונית עתיקה. לסוג Pycreus עמוד עלי כפול, פחוס מצדדיו (על הטקסונומיה החדשה ראה קישור משמאל). עם סוג חדש זה נמנים בארץ גם המינים הנדירים גומא כדורי וגומא רב-שיבוליות. המין תואר לראשונה בשנת 1830 בשמו המדעי המקובל כיום ע"י רוב הרשימות הטקסונומיות המובילות, Pycreus flavescens, ע"י צמד הבוטנאים, הגרמני רייכנבאך (Heinrich Gottlieb Ludwig Reichenbach, 1793-1879) וחוקר הטבע והאנטומולוג הצרפתי פליסו מבובואה  (Ambroise Marie François Joseph Palisot, Baron de Beauvois, 1752-1820).
שם הסוג העברי, גומא, נזכר לראשונה בספר שמות, בו מסופר על "תיבת גומא" שבה הצפינה יוכבד אם משה את בנה בסוף על שפת היאור וכן הוא נזכר בספרי הנביאים והכתובים, במשנה ובתלמוד (ראה משמאל). כשם בוטני רשמי נזכר "גֹמא" לראשונה במילון "ילקוט הצמחים" של ועד הלשון העברית, שערכו פ. אוירבך ומ. אזרחי (קרישבסקי), בשנת תר"ץ (1930), אך הוא מוגבל למין גומא הפפירוס בלבד ומובא שם עם שמות נרדפים שונים למין זה: אֵבֶה, אָחוּ, אֻרְבָּן, גֻּמִי. רק בשנת 1946 נתקבל השם "גֹמא" כשם הסוג, כמופיע במילון לצמחי ארץ-ישראל (שמות המשפחות והסוגים) עברית-לטינית, שיצא לאור בהוצאת ועד הלשון העברית בסיוע מוסד ביאליק שעל-יד הסוכנות היהודית בארץ-ישראל, ירושלים תש"ו (1946). שם המין "גומא צהבהב" מובא בכרך הרביעי של ה"פלורה פלשתינה" שנכתב ע"י פרופ' נעמי פיינברון-דותן ויצא לאור בשנת 1986 והוא נכלל ברשימת שמות הצמחים הרשמית של האקדמיה ללשון במילון לשמות צמחי ארץ-ישראל, תשס"ג (2003).
הסוג גומא מונה יותר מ-800 מינים ברחבי העולם. בסוג Pycreus יותר מ-110 מינים ובסוג Cyperus יותר מ-700 מינים. בישראל נאספו 25 מינים, מהם 9 מינים נדירים, שמתוכם 7 נכללו ברשימת הצמחים האדומים שבסכנת הכחדה, בהם שני מינים שנכחדו מישראל.

כתב: דרור מלמד



מקורות מידע

הצמח במקורות


"גֹמא" נזכר במקרא כצמח ביצה שקיומו תלוי בקרקע לחה: "הֲיִגְאֶה גֹּמֶא בְּלֹא בִצָּה" (איוב ח יא). כן הוא נזכר בצמידות לקנה, הגדל באזורים לחים: "בִּנְוֵה תַנִּים רִבְצָהּ, חָצִיר לְקָנֶה וָגֹמֶא" (ישעיהו לה ז). קני הגומא שימשו להתקנת כלי שיט. מוכרת לכל היא תיבת הגומא שבה השתמשה יוכבד, אם משה, להצילו מגזרת "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו": "וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא, וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת-הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל-שְׂפַת הַיְאֹר" (שמות ב ג), והתנ"ך מעיד כי מן הגומא יצרו סירות : "הַשֹּׁלֵחַ בַּיָּם צִירִים וּבִכְלֵי-גֹמֶא עַל-פְּנֵי-מַיִם" (ישעיהו יח ב).
במשנה ובתלמוד נזכר הגומא על שימושיו השונים בשם "גמי".  "המוציא גמי - כדי לעשות תלאי לנפה ולכברה" – שיעור ההוצאה של קנה גומא מרשות לרשות (כגון מרשות היחיד לרשות הרבים) האסור בשבת הוא שיעור אורך קנה המספיק ליצירת בית אחיזה לתלות בו נפה וכברה (מסננות שונות). "ר' יהודה אומר: כדי ליטול ממנו מידת מנעל לקטן" – כלומר שיעור ההוצאה מרשות לרשות האסור בשבת הוא אורך קנה הגומא העשוי לשמש כסרט מידה להראות לסנדלר את מידת הנעל שלה  זקוק ילד קטן (שבת, ח', ב'). בגומא השתמשו כפקק לחביות משקה - "הכדור והפקעת של גמי שנתנן על פי החבית" אם אטם אותם היטב, הכלי נחשב כחתום ואינו נטמא (כלים י', ב'); כספוג - "ספוג שבלע משקין טמאין... וכן חתיכה של לפת, ושל גמי" אם נפלו לתנור הרי שיטמאו אותו כי המשקה הטמא ייפלט מן הספוג בחום (כלים ט',ד'); לקלית עקלים - סלים לכבישת זיתים  - "כלי בית הבד והעקל...  בזמן שהן של גמי - מיישנן כל שנים עשר חודש, או חולטן בחמין"  כדי לטהרם (טהרות י',ח'); לקשירת זמורות גפנים בכרם – "המותח זמורה מאילן לאילן... סיפקה בחבל או בגמי - תחת הסיפוק, מותר" לזרוע מין אחר תחת החבל העשוי מגומא ואין בכך איסור כלאיים (כלאיים ו',ט');  לחבישת פצעים – "כוהן שלקה באצבעו - כורך עליה גמי..." שיוחסו לו תכונות מרפא מעבר לעצירת הדם (עירובין י',י"ד); ולסימון חקלאי – "כיצד מפרישין את הביכורים:  יורד אדם לתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה, אשכול שביכר, רימון שביכר  וקושרן בגמי ואומר: הרי אלו ביכורים" (ביכורים ג',א').
בתלמוד הבבלי נזכרים שימושים נוספים, כגון: קליעת מחצלות – "מחצלת של שיפא ושל גמי..." (סוכה ט"ז, ע"א); תיקון מנעלים – "רבי ירמיה הוה קאזיל בתריה דר' אבהו בכרמלית איפסיק רצועה דסנדליה אמר ליה מאי ניעבד לה א"ל שקול גמי לח דחזי למאכל בהמה וכרוך עילויה" (ר' ירמיה היה מהלך אחרי ר' אבהו בכרמלית – אזור שאינו רשות היחיד ואינו רשות הרבים, בשבת – ונקרעה רצועת סנדלו. אמר לו: מה נעשה? אמר לו קח רצועת גומא לח, המתאים למאכל בהמה וכרוך על סנדלך") (שבת קי"ב, ע"א); גם בתלמוד הירושלמי מוזכר הגמי בשימושים דומים. בשולחן ערוך מובאת הלכה כי האבל אסור בנעילת מנעלי עור אך מותר לו לנעול סנדל עשוי גמי (יורה-דעה, שפ"ב).

כתב: דרור מלמד

קישורים


 
צימרים בצפון   גינון חסכוני בצמחי בר  

israelbiz- בניית אתרים