צפורנית גדולת-שיניים

ציפורנית גדולת-שיניים היא צמח עשבוני חד-שנתי, קטיפתי-מלבין, זקוף, גובהו 30-15 ס"מ, נופו ענף. חלקי הצמח העליונים עטויי שערות בלוטיות דביקות.
הגבעולים לעתים מסועפים. העלים סרגליים-איזמלניים, מחודדים, מאוחים בבסיסם. הפרחים בודדים, או בתפרחות דו-בדיות דלילות. החפים סרגליים-איזמלניים, מחודדים. עוקץ הפרח קצר מן הגביע.
מבנה הגביע הוא סימן היכר להגדרת המין: הגביע גדול למדי, אורכו 1.5-1.2 ס"מ, מכוסה בשערות בלוטיות, מעורק לאורכו ב-60 עורקים עדינים שצבעם כצבע הגביע והם מובחנים אך בקושי, או תחת זכוכית-מגדלת. הגביע גלילי בצעירותו ומקבל צורה דמוית-ביצה בהבשלת הפרי. בסיס הגביע קטוע. שיני הגביע דמויות-מרצע, אשונות, ארוכות מאלה של כל מיני הציפורנית, ארכן כמחצית אורך הגביע, אך יש לשים לב לכך שחלקן התחתון לעתים אינו נפרד באופן בולט ורק קצותיהן ניכרים בהתפשקם, הן שהקנו למין את שמו (גם השם המדעי, ,macrodonta מיוונית: macro – "גדול"; donta - "שיניים", הטיה של המילה הלטינית dens, dentis – "שן"). צבע עלי הכותרת ורוד, אוגן הכותרת שסוע לשתי אונות בראשו, המקנות לו צורת לב שבסיסו מוארך. במרכז הכותרת עשרה קשקשים קטועים. הפרי הלקט הנישא על עוקץ קצר, כמעט יושב, קצר מהגביע, שצורתו חרוט מוארך. הזרעים דמויי כליה, מקומטים ומגובששים.
ציפורנית גדולת-שיניים פורחת באביב. בית גידולה שדות בור  ובתות בשומרון ובהרי יהודה ויתכן שגדלה גם לאורך מישור החוף הצפוני. ציפורנית גדולת-שיניים היא צמח נדיר מאוד, הנמצא בסכנת הכחדה (צמח "אדום") ונאסף מאתרים בודדים. תפוצתו העולמית במזרח התיכון.
ציפורנית גדולת-שיניים תוארה לראשונה בשנת 1843 על-ידי הבוטנאי השוויצרי, חוקר צמחיית המזרח התיכון, פייר אדמון בואסייה (P.E. Boissier).

שם הסוג המדעי, Silene, נטבע ע"י הפילוסוף היווני, בן המאה הרביעית, תיאופרסתוס, שיצירתו העיקרית עסקה בהיסטוריה של הטבע ואשר בין מחקריו, ששרדו עד ימינו, נמנים "מחקר על הצמחים" ו- "על הסיבות לתופעת הצמיחה". הוא אשר קרא לאחד ממיני הציפורנית הנפוצים על שם סילניוס, מורו וחברו של אל היין המיתולוגי, בכחוס. השם העברי "ציפורנית" (בכתיב חסר: צפרנית) נזכר לראשונה במילון לצמחי ארץ-ישראל (שמות המשפחות והסוגים) עברית-לטינית, בהוצאת ועד הלשון העברית בסיוע מוסד ביאליק שעל-יד הסוכנות היהודית בארץ-ישראל, ירושלים תש"ו.
בסוג ציפורנית יותר מ-420 מינים. בישראל נאספו 40 מינים, כמחציתם נדירים.

כתב דרור מלמד