אגמון נטוי

הדפסה
  Isolepis cernua שם מדעי
גומאיים
Cyperaceae
משפחה
חסר עלי כותרת מס' עלי כותרת
סרגלי צורת העלה
תמים שפת העלה
נחלים וביצות בית גידול
עגול צורת הגבעול
חד-שנתי צורת חיים
עמקים, שרון, שפלה, תפוצה בארץ
הצג מפת תפוצה
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
עונת הפריחה

דווח לנו

אגמון  נטוי
צילום: © דרור מלמד   בריכת סמר חדרה, 5-2013
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

תמונות נוספות:

מידע נוסף

אגמון נטוי הוא צמח ביצה חד-שנתי עדין, מסועף מבסיסו, גובהו 20-30 ס"מ, בעל ציצת שורשים סיביים. הגבעולים נימיים, עולים נטויים עד זקופים מבסיס הצמח. בהתבגרם, עם הבשלת הפרי, נוטים הגבעולים החיצוניים מן המרכז ולמטה, מכאן שם המין (גם השם המדעי - cernua, בלטינית - "נפול", "שַׁח"). לעלים, הגדלים בבסיס הגבעולים, נדנים קצרים דמויי-מרצע.
בתפרחת של אגמון נטוי שיבולית יחידה, קטנה - אורכה 4-3 מ"מ, נדמית כצדית, למרות שהיא יושבת למעשה בראש הגבעול, משום שמבסיסה עולה חפה דמוי-זיף קצר, הנראה כהמשכו של הגבעול. חפה זה אינו עולה באורכו על ס"מ אחד והוא מורחב בבסיסו וחובק את השיבולית. סימנים אלה מבדילים בין אגמון נטוי למין דומה - אגמון שרוע - שבו חפה המעטפת ארוך בהרבה ולו עד 6 שיבוליות בתפרחת.
השיבולית ביצנית, מכילה 20-6 פרחים דו-מיניים, בעלי 3 אבקנים ו-3 צלקות, הבולטים מבין הגלומות. הגלומות ביצניות, מתחדדות, לאורכן עובר קרין ירקרק ושוליהן אפרפרים-חומים. הגלומות, כבכל מיני האגמון, רעופות וערוכות בצורה לוליינית, המקנה לשיבולית מבנה גלילי. זהו סימן חשוב המבדיל בין הסוג אגמון לסוג גומא, שבו הגלומות ערוכות בשני טורים ויוצרות שיבוליות שטוחות. הפרי אגוזית זעירה בת 3 מקצועות, ביצנית, חומה, מנוקדת.
אגמון נטוי פורח באביב ובקיץ. הוא גדל בביצות וקרקעות חוליות לחות לאורך מישור החוף. אגמון נטוי נדיר למדי בישראל, אך במקום גידולו ניתן לעתים למצוא צברים רבי-פרטים של הצמח. תפוצתו העולמית משתרעת בכל היבשות.
אגמון נטוי משמש כצמח נוי ובארצות-הברית שמו המסחרי הוא Fiber-Optic Grass, "עשב סיב-אופטי" – בשל מראהו בעציץ המזכיר מנורת סיבים אופטיים, כשענפיו הדקיקים עולים אגודים מן המרכז ונופלים מתפזרים לצדדים.
אגמון נטוי תואר לראשונה בשנת 1817 על-ידי צמד בוטנאים, השוויצרי רומר (Johann Jacob Roemer, 1763-1819) והאוסטרי שולטס (Josef August Schultes, 1773-1831). שם הסוג המדעי, Isolepis, מיוונית: iso - "שווה",  "זהה", lepis - "קשקש", לאמור: "שווה-קשקשים", מאזכר את גלומות השיבולית, הדומות זו לזו. עד לא מכבר נחשב המין כחלק מהסוג  Scirpus (מקור שם לטיני זה עתיק יומין ושימש לתיאור צמחי ביצה שונים), על פי תיאורו משנת 1805 של הבוטנאי הסקנדינבי וואהל (Martin Henrichsen Vahl, 1749-1804). בעקבות רביזיה במשפחת הגומאיים, שעשה בשנת 1870 הבוטנאי הגרמני בקלר (Johann Otto Boeckeler,1803-1899), נמחק הסוג Isolepis במהלך השנים מרוב הרשימות הטקסונומיות. מחקרים שנעשו בעת האחרונה הצביעו על כך כי מינים שונים, ביניהם אגמון נטוי, נפרדים גנטית ממיני הסוג Scirpus ולפיכך ברשימות הטקסונומיות המובילות כיום הוחזרו מינים אלה לסוג Isolepis. על-פי המקובל, נותר שם הסוג העברי - אגמון - ללא שינוי (וכך עוד סוגים אחרים שהופרדו מהסוג  Scirpus, ראה בערכי מיני האגמון השונים הגדלים בישראל). לאור החלוקה הטקסונומית החדשה אף אחד מהאגמונים הגדלים בישראל אינו משתייך לסוג Scirpus.
השם אַגְמוֹן נָטוּי נכלל ברשימת שמות צמחי ארץ ישראל, שאושרה במליאת האקדמיה ללשון העברית בשנת תשס"ג (2003).
בסוג Isolepis קרוב ל-80 מינים מוסכמים. אגמון נטוי הוא המין היחיד בסוג שנאסף בישראל.

כתב: דרור מלמד


מקורות מידע

הצמח במקורות



 
צימרים בצפון   גינון חסכוני בצמחי בר  

israelbiz- בניית אתרים