שרשר רב-שנתי (לשעבר בן-מלח רב-שנתי) הוא בן-שיח בשרני, רב-שנתי, מעוצה בבסיסו, מאדים, קירח, שרוע במראהו הכללי, גובהו 25-10 ס"מ. הגבעול הראשי שרוע ו"זוחל" – הוא משריש וממנו עולים גבעולים נטויים עד זקופים, בצברים צפופים.
הגבעולים גליליים, עשויים פרקים-פרקים נפוחים, הנראים כחרוזי שרשרת – מכאן שם הסוג. עיקר ההטמעה נעשית על-ידי הגבעולים. העלים מנוונים לכדי קשקשים זעירים, נגדיים, שוליהם קרומיים, מאוחים בתחתיתם למעין כוסית היושבת בראש כל פרק. קודקודי הצמיחה שבראש הגבעולים כדוריים.
בעונת הפריחה מגיחים לפתע אבקנים מבין פרקי הגבעול העליונים, והתפרחות נראות אז כשיבולת עבה. הפרחים מסודרים בכל מפרק בקבוצות נגדיות של 3 פרחים, חבויים חלקית ברקמת המפרק הבשרנית היוצרת את העטיף. הפרחים בני 2 אבקנים ועמוד-עלי הנושא צלקת מחולקת ל-3 אונות שעירות, המציצות מבין המפרקים לאחר הגחת האבקנים וכך נמנעת האבקה עצמית.
הפרי שקיק, הכלוא בעטיף, מכיל זרע בודד קרומי, עדשתי, עטוי שערות מקורזלות. מין זה נבדל משרשר שיחני בכך שהוא יוצר משטחים נמוכים ואינו בעל מראה של שיח מסועף, בצבעו ה"ירוק טרי" ושאינו מכחיל ובכך שגבעוליו משרישים - אולם גם בוטנאים מומחים אינם בטוחים בהבדלים בין שני המינים ויש מקום להעמקה בעניין זה.
שרשר רב-שנתי פורח בקיץ ובסתיו. הוא גדל במלחות לחות לאורך מישור החוף הצפוני ובבקעת הירדן. שרשר רב-שנתי נדיר בישראל ונחשב כצמח "אדום", בסכנת הכחדה, עקב הרס בתי הגידול שלו. תפוצתו העולמית משתרעת באגן הים התיכון, מערב אסיה ואירופה שם הוא נפוץ במלחות החוף ולפיכך אינו נחשב בסכנת הכחדה עולמית.
שם הסוג המדעי, Sarcocornia, הוא צירוף של המילה היוונית sarco – "בשר" והמילה הלטינית cornis – "בעל קרניים", לאמור: "קרניים בשרניות" והוא מתאר את צורת הגבעולים. שם המין המדעי, perennis, בלטינית: "רב-שנתי", כשם העברי.
הטקסונומיה של הקבוצה, הכוללת את הסוגים בן-מלח, שרשר ופרקן, מסובכת מאוד ועברה עדכונים תדירים בשנים האחרונות. כיום מקובלים בסוג שרשר 8 מינים, 2 מהם נאספו בישראל.
כתב דרור מלמד
גדל בתרבות כצמח מאכל המשמש כתוספת לסלט טרי. עיקר הגידול בארץ ברמת הנגב ואזור ניצנה שם הוא מושקה במים מליחים אשר מסייעים להתפתחות הגבעולים הבשרניים.