אגמון החוף

הדפסה
  Schoenoplectus litoralis שם מדעי
  سكيرباص ليتورالس أللّغة آلعربيّة
גומאיים
Cyperaceae
משפחה
חסר עלי כותרת מס' עלי כותרת
סרגלי צורת העלה
תמים שפת העלה
חוף הים בית גידול
מצולע צורת הגבעול
עשבוני רב-שנתי צורת חיים
גולן, חוף הים התיכון, עמק ירדן עליון, עמקים, מדבר יהודה ובקעת ים המלח, שרון, שפלה, תפוצה בארץ
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
עונת הפריחה

אגמון  החוף
צילום: © דרור מלמד   נחל נעמן, 29-3-2013
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

תמונות נוספות:

מידע נוסף

אגמון החוף הוא צמח ביצה רב-שנתי, זקוף, גובהו 1.5-1 מטרים. לצמח קנה-שורש זוחל, ממנו עולים גבעולים זקופים, בעלי 3 מקצועות (משולשים בחתך רוחב), מבנה המקנה להם חוזק ויציבות, אך עם זאת הם גמישים מאוד ועמידים בפני שבירה על-ידי רוחות. תוך הגבעולים עשוי רקמה המוליכה אויר - ארנכימה aerenchyma – הבנויה ממארג חללים בינתאיים גדולים ומאפשרת חילוף גזים בין חלקי הצמח העליונים, שמחוץ למים, לבין חלקיו הטבולים - בסיס הגבעול וקנה השורש. העלים בדרך-כלל מצומצמים לכדי נדנים בלבד, אך לעתים הם בעלי טרפים שאורכם עד 20 ס"מ.
התפרחת נראית צדית, למרות שהיא בעצם בראש הגבעול, משום שמבסיסה עולה חפה מרצעני-מחודד, הנראה כהמשכו של הגבעול. חפה זה גם הוא בעל 3 מקצועות, זקוף ועשוי להיות קצר מהתפרחת, שווה לה, או מעט ארוך ממנה. התפרחת סוכך-מורכב, שקרנותיו בלתי שוות. השיבוליות מוארכות-ביצניות, אורכן 1.5-0.5 ס"מ, נישאות יחידות או בצברים קטנים על קרנות סוכך המשנה. הגלומות ביצניות ומסתיימות בחוד קצר. הן חומות ושוליהן לבנים-קרומיים. הגלומות, כבכל מיני האגמון, רעופות וערוכות בצורה לוליינית, המקנה לשיבולית מבנה גלילי. זהו סימן חשוב המבדיל בין הסוג אגמון לסוג גומא, שבו הגלומות ערוכות בשני טורים ויוצרות שיבוליות שטוחות. לפרחים 3 אבקנים ושתי צלקות, הבולטים מבין הגלומות. הפרי אגוזית קמורה, דמויית ביצה הפוכה, חומה.
אגמון החוף פורח באביב ובקיץ. הוא גדל בביצות ובגדות נחלים לאורך מישור החוף ובמזרח הארץ, מהגולן עד לים המלח. עקב צמצום בתי הגידול שלו, אגמון החוף הוא כיום צמח נדיר למדי.  תפוצתו העולמית משתרעת באגן הים-התיכון ובצפון אפריקה.
אגמון החוף תואר לראשונה בשנת 1888 על-ידי הבוטנאי  האוסטרי פאלה (Eduard Palla, 1864-1922), שהתמחה בטקסונומיה של גומאיים ונחשב סמכות מדעית בתחום. שם הסוג המדעי, Schoenoplectus, מיוונית: schoinos - "קנה", plektos - "קלוע", אולי מפני ששימש לקליעת מחצלות. עד לא מכבר נחשב המין כחלק מהסוג  Scirpus (מקור שם לטיני זה עתיק יומין ושימש לתיאור צמחי ביצה שונים), על פי תיאורו משנת 1806 של הבוטנאי הגרמני שראדר (Heinrich Adolf Schrader, 1767-1836) ושיוכו של המין על-פי פאלה לא התקבל. מחקרים פילוגנטיים שנעשו בעת האחרונה הצביעו על כך כי שני הסוגים נפרדים גנטית זה מזה ולפיכך ברשימות הטקסונומיות המובילות נחשב המין כשייך לסוג Schoenoplectus. על-פי המקובל, נותר שם הסוג העברי - אגמון - ללא שינוי (וכך עוד סוגים אחרים שהופרדו מהסוג  Scirpus, ראה בערכי מיני האגמון השונים הגדלים בישראל). לאור החלוקה הטקסונומית החדשה אף אחד מהאגמונים הגדלים בישראל אינו משתייך לסוג Scirpus.
שמו העברי של המין, על-פי השם המדעי (litoralis, בלטינית – "חופי"), למרות שבישראל אינו גדל בחופים.
השם אַגְמוֹן הַחוֹף נכלל ברשימת שמות צמחי ארץ ישראל, שאושרה במליאת האקדמיה ללשון העברית בשנת תשס"ג (2003).
בסוג Schoenoplectus יותר מ-50 מינים מוסכמים. בישראל גדלים 2 מינים המשתייכים לסוג: אגמון החוף, המתואר כאן ואגמון האגם - צמח נדיר, הדומה לאגמון החוף בתכונות רבות ולעתים גדל בסמיכות אליו. ניתן להבדיל ביניהם בקלות משום שלאגמון האגם גבעולים גליליים.

 

כתב דרור מלמד

 


מקורות מידע

השם אגמון נזכר בתנ"ך כצמח ביצה המתכופף ברוח "הלכוף כאגמון ראשו, ושק ואפר יציע--הלזה תקרא-צום" (ישעיהו נח)


 
גינון חסכוני בצמחי בר