אספסת הגליל

הדפסה
  Medicago granadensis שם מדעי
קטניות
Fabaceae
משפחה
5 מס' עלי כותרת
תלתני צורת העלה
משונן שפת העלה
חברות שיחים (בתה וגריגה) בית גידול
עגול צורת הגבעול
חד-שנתי צורת חיים
גולן, גליל, עמק ירדן עליון, עמקים, כרמל, הרי שומרון, הרי יהודה, שרון, שפלה, תפוצה בארץ
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
עונת הפריחה

אספסת  הגליל
צילום: © דרור מלמד   , 3-2012
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

תמונות נוספות:

מידע נוסף

אספסת הגליל היא עשב חד-שנתי, שרוע, מסועף, גבעוליו שעירים או מקריחים, גובהו 40-15 ס"מ. עלי הלואי ביצניים-מוארכים, משוננים, קרחים בדרך-כלל. העלה תלתני. העלעלים דמויי ביצה הפוכה או סגלגלים, משוננים כמשור, קרחים. הגבעולים נושאי הפרחים ארוכים מן הפטוטרות. אשכולות הפריחה נושאים בדרך-כלל 4-2 פרחים פרפרניים צהובים עד צהובים-כתומים, קטנים, אורכם 5-3 מ"מ. אורך שיני הגביע כאורך צינור הגביע, אורך הכותרת יותר מכפליים אורך הגביע. הפרי, תרמיל סלילי, דמוי חבית, שקוטרו אינו עולה על ס"מ אחד, קירח, עשוי 7-5 כריכות רופפות, בעלות שיכים שאורכם 2-1 מ"מ, כמעט ניצבים לכריכות. על פי רוב השיכים של כריכה אחת מצויים ברווחים שבין השיכים בכריכה הצמודה אליה. על פני הכריכות משתרגים עורקים רדיאליים בולטים המהווים המשך ישיר לכל אחד משיכי הכריכה. בכל כריכה זרע אחד או שניים. צבע הזרעים הבשלים חום-שחור. זהו סימן חשוב לזיהוי המין והוא מבדיל אותו מאספסת גלגלית שלה פרי דומה ובו זרעים צהובים.
אספסת הגליל פורחת באביב. היא נדירה למדי ובית גידולה שדות בור ושדות מעובדים בצפון הארץ ומרכזה. תפוצתה העולמית מוגבלת לאגן הים התיכון.
הסוג אספסת מונה יותר מ-100 מינים, 25 מהם נאספו בישראל.

כתב דרור מלמד

מקורות מידע

הצמח במקורות

חוקר הטבע והמחנך אמוץ כהן ראה בצמח "גלגל" המקראי את הכינוי הקדום לאספסת המוכרת לנו כיום: "וְרֻדַּף כְּמֹץ הָרִים לִפְנֵי רוּחַ וּכְגַלְגַּל לִפְנֵי סוּפָה" (ישעיהו י"ז, י"ג); "אֱלֹהַי, שִׁיתֵמוֹ כַגַּלְגַּל, כְּקַשׁ לִפְנֵי-רוּחַ" (תהילים פ"ג, י"ד) - פירותיה היבשים של האספסת הם תרמילים בצורת גלגלים, הנקצרים ביחד עם הדגן ומובאים לגורן. בהיותם קלים מאד הם מתפזרים ומתגלגלים בשטח הגורן עם כל רוח (ראה: ד"ר טובה דיקשטיין, "ירקות השדה - צמחי בר אכילים - על מספר צמחי בר, זיהויים ושימושיהם בספרות חז"ל", באתר פארק נאות קדומים). רוב החוקרים אינם מסכימים עם קביעה זו ומזהים את הגלגל עם הצמח עכובית הגלגל.
השם אספסת מקורו בתלמוד, מן השפה הארמית. במקומות רבים מזכיר התלמוד עשב למאכל בהמות הקרוי "אספסתא": "דאמר רבא: עכו"ם דאמר ליה להאי ישראל 'קטול אספסתא בשבתא ושדי לחיותא, ואי לא קטילנא לך' - ליקטיל ולא לקטליה" (סנהדרין ע"ד, ע"א)  [גוי שפקד על ישראל: "קצור אספסת בשבת ותננה מזון לבהמותי ואם לא תעשה כך -אהרגך" - יקצור בשבת ואל יהרג, משום שאין כאן חילול השם, שהרי הגוי ביקש את העבודה בשבת לטובתו. מה שאין כן אם היה הגוי מבקש מהיהודי לקצור אספסת בשבת כדי להשמידה סתם, רק כדי להעבירו על דתו, ועל קידוש השם במקרה זה יהרג ואל יעבור]. האספסת התלמודית הינה ירק מספוא המצמח פירותיו במהירות, קוצרים אותה והיא חוזרת וגדלה וחוזרים וקוצרים אותה, במשך זמן קצר (ראה בבא בתרא כ"ח, ע"ב).
ככל הנראה, מקור השם הוא במילה הפרסית aspast - "מספוא".
אחד הראשונים שעשה בשם זה שימוש הוא אפרים רובינוביץ' (הראובני, בוטנאי וחוקר צמחי ארץ-ישראל, אביו של נגה הראובני מייסד "נאות קדומים"), בספרו "שמות צמחי ארץ ישראל שנתחדשו או שנתבררו" שראה אור בשנת תרע"ז (1917). הוא מביא את השם "שבלולית", שטבע שמחה וילקומיץ (1871-1918), מראשוני המורים העבריים ברחובות ובמושבות שבגליל. למין אספסת תרבותית (Medicago Sativa) קרא רובינוביץ' "שבלולית-אספסת". ב"ילקוט הצמחים" שערכו פסח אוירבך ומרדכי אזרחי ויצא לאור ע"י ועד הלשון העברית בשנת תר"ץ (1930), כבר מופיע השם "אספסת" בפני עצמו.

כתב : דרור מלמד


 
גינון חסכוני בצמחי בר