(עלה תלתני). העלים מסורגים, למעט העלים העליונים, שהינם נגדיים. בבסיס כל עלה תלתני מצויים שני עלי-לוואי מוארכים, בסיסם קרומי, מאוחה ומעורה בגבעול, מעורק בעירוק כהה, קצותיהם המפורדים ארוכים, ירוקים, איזמלניים-מחודדים. לעלים פטוטרות ניכרות. העלעלים שונים מעט בצורתם לאורך הגבעול ובהם כאלה שהינם עגלגלים עד סגלגלים ובסיסם יתדי ואחרים שהינם מוארכים וקצותיהם מעוגלים, מחודדים, קטומים, או מפורצים. התפרחות קרקפות ביצניות, נישאות על עוקץ ארוך, בחיקי עלים או בראשי הגבעולים, מתארכות עם ההבשלה. צינור-הגביעצינורי עד פעמוני, עטוי שערות הדוקות, מעורק. שיני הגביע משולשות-איזמלניות, שעירות, קצותיהן מסגילים, השן התחתונה איזמלנית-מרצענית, ארוכה ככפליים משאר השיניים. הכותרת כפולה באורכה מהגביע, צבעה קרם-לבנבן, המפרש סרגלי-איזמלני, מפורץ קמעא בקצהו, ארוך בהרבה מהמשוטים והסירה. הגביע הפורה ביצני, שעיר, מצולע, לוע הגביע חסום בעיבוי דו שיפתני רחב (קאלוס), קירח, או ריסני. שיני הגביע מפושקות ככוכב, קצה השן התחתונה - הארוכה מחברותיה – גלול אחורנית וכך גם, לעתים, השיניים הצדדיות. בגביע הפורה כלוא תרמיל קרומי, ביצני, מכיל זרע עגלגל אחד, פחוס, חום. הקרקפת הפורה נושרת בשלמותה וכך נפוצים הזרעים (הפצת זרעים סינפטוספרמית - הפצת יחידות הפצה מרובות בבת-אחת, כיחידה אחת, synaptospermy). תלתן נחות דומה מאוד לתלתן המגן וכשהם גדלים בסמיכות הם עשויים להכליא זה עם זה. אכן, קיימות צורות מעבר בין המינים והאבחנה המבדלת העיקרית היא שעירותו של הגביע בתלתן נחות לעומת הגביע הקירח בתלתן המגן. תלתן נחות פורח באביב. הוא מצוי בבתות הגליל העליון ועמק החולה ונאסף גם בגלילות אחרות. תפוצתו העולמית מוגבלת למזרח-התיכון. תלתן נחות תואר בשנת 1849, על-ידי על-ידי הבוטנאי השוויצרי, חוקר צמחיית המזרח התיכון, בואסייה (Pierre Edmond Boissier, 1810-1885). שם המין המדעי, plebeium, מלטינית: plebeus - "פשוטי העם", "אנשים מהמעמד הנמוך", כשמו העברי, על שום פשטותו של תלתן זה, שאין בו ייחוד. שמו המדעי של הסוג, ,Trifolium (מלטינית: tri - "שלשה", folium - "עלה", לאמור: "שלישיית עלים"), מאזכר את העלה המורכב מ-3 עלעלים וכך גם בעברית: תלתן, מ"תלת" - "שלושה". השם תלתן נזכר במשנה (ראו משמאל: "הצמח במקורות"), אולם רוב המפרשים והחוקרים סבורים כי הכוונה לסוג אחר (גרגרנית). בספרו "שמות צמחי ארץ ישראל שנתחדשו או שנתבררו" (תרע"ז, 1917), שאל אפרים רובינוביץ' (הראובני, בוטנאי וחוקר צמחי ארץ-ישראל, אביו של נגה הראובני מייסד "נאות קדומים") את השם המשנאי לסוג Trifolium וקרא לו "תלתן-אספסת". השם "תִּלְתָּן נָחוּת" נזכר לראשונה בכרך השני של הפלורה פלסטינה, שנערך על-ידי פרופ' מיכאל זהרי אשר ראה אור בשנת 1972 ונכלל ברשימת שמות הצמחים הרשמית של האקדמיה ללשון העברית במילון לשמות צמחי ארץ-ישראל, תשס"ג (2003). בסוג תלתן מוכרים כיום 245 מינים, 50 מהם נאספו בישראל.
השם תלתן נזכר כמה פעמים במשנה. במסכת כלאיים (פרק ב', משנה ה') מורה המשנה כי אין חובה לנכש עשבים שוטים שצמחו בינות לתלתן המגודל כצמח מספוא לבהמות ואין לחשוש לכלאיים, משום שאין בעל הבית מעוניין בעשבים אלה והם לו מטרד: "וְכֵן תִּלְתָּן שֶׁהֶעֱלָה מִינֵי צְמָחִים - אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לְנַכֵּשׁ". במסכת מעשרות (פרק א', משניות ב'-ג') מסבירה המשנה כי חובת הפרשת מעשרות מהתלתן היא משלב שהפרי בשל דיו, על מנת שזרעיו יוכלו לנבוט ולגדל את הדור הבא: "מֵאֵימָתַי הַפֵּרוֹת חַיָּבוֹת בַּמַּעַשְׂרוֹת... הַתִּלְתָּן - מִשֶּׁתְּצַמֵּחַ". המפרשים ורש"י בראשם, זיהו את התלתן המשנאי עם המין גרגרנית החילבה. השם תלתן נשמר למין גרגרנית החילבה גם במילונם של פ. אוירבך ומ. אזרחי (קרישבסקי), "ילקוט הצמחים", שיצא לאור ע"י ועד הלשון העברית בשנת תר"ץ (1930). רק שנה מאוחר יותר הוחל להשתמש באופן סדיר בשם תלתן לסוג המוכר לנו כיום בשם זה ע"י איג וחבריו במגדיר הצמחים שערכו וראה אור בשנת 1931.
