ולריינית קטועה היא צמח עשבוני חד-שנתי, עדין, זקוף, גובהו 35-5 ס"מ. הגבעולים מצולעים, עטויים זיפים עדינים קצרצרים, נטויים לאחור, לאורך צלעות הגבעול. הגבעול מסתעף באופן דו-קרני לענפים דקים, הנושאים בראשם תפרחות עשויות צברי פרחים זעירים צפופים. העלים נגדיים, מוארכים, תמימים, לעתים משוננים בבסיסם, יושבים חסרי פטוטרות על הגבעול. בבסיס התפרחות חפים איזמלניים-מחודדים, דמויי עלים קטנים. התפרחות הם אשכולות, פחות או יותר במבנה של אשכול-סוכך - עוקצי הפרחים הולכים ומתקצרים בהדרגה זה מעל חברו, כך שהפרחים נמצאים כמעט במישור אחד. התפרחות, לרוב שתיים בראש כל גבעול או ענף, נישאות על מזלג עוקצים מעובים, מעל החפים. הגביע דמוי-פעמון קטוע אלכסונית, באופן שהאוגן הינו בן אונה אחת דמויית-אוזן, ששפתיה מלוכסנות כלפי פי הגביע (מכאן שם המין העברי). הכותרת עדינה, סגלגלה-תכלכלה, דמויית-משפך ולו אוגן בן 5 אונות, דומה מאוד לכותרות פרחי כל בני הסוג ולריינית. לפרחים 3 אבקנים, עמוד עלי אחד ושחלה תחתית בת 3 מגורות, שתי הקיצוניות עקרות ורק באמצעית ביצית יחידה. הפרי זרעון ביצני, קטן, שעיר-זיפני, אורכו כ-1.5 מ"מ, עשוי 3 מגורות, השתיים הקיצוניות עקרות, נימיות, נוגעות זו בזו בבסיס הפרי ויוצרות שקע ביצני עמוק בחזית הפרי ואילו המגורה האמצעית פוריה ומתקמרת לכיוון גב הפרי. בראש הפרי מזדקר אוגן הגביע הפורה, דמוי-אוזן מחודדת ששוליה תמימים או משונשנים, קטועים אלכסונית לכיוון ראש הפרי, מעורק, רוחבו ואורכו כמעט כרוחב וכאורך הפרי, בהתאמה.
ולריינית קטועה פורחת באביב. בית גידולה בתה ושדות בצפון הארץ ומרכזה, בעיקר בהרים. תפוצתה העולמית באירן, טורקיה, פקיסטן והקווקז.
ולריינית קטועה תוארה בשנת 1850 ע"י הבוטנאי הבריטי בקסטר (William Hart Baxter, 1816-1890). למעשה תואר המין בשנת 1817 כשייך לסוג אחר, (F. muricata) Fedia, ע"י האנטומולוג והבוטנאי הרוסי יליד פינלנד, פון סטיבן (Christian von Steven, 1781-1863), ביחד עם עמיתיו, המוציאים לאור של המהדורה ה-16 של ספרו של אבי הטקסונומיה המודרנית, קארל לינאוס, (Carl Linnaeus, 1707-1778) על מערכת הצומח (Systema Vegetabilium), הרופא, האנטומולוג והבוטנאי השויצרי, רמר (Johann Jacob Roemer, 1763-1819) והבוטנאי האוסטרי שולטס (Josef August Schultes, 1773-1831).
שם הסוג העברי, ולריינית, כשמו המדעיValerianella , הוא הקטנה של השם ולריינה (Valeriana), סוג אחר במשפחה, שנגזר מן המילה הלטינית valere - "בריאות" ואשר נטבע בימי הביניים, עת הוחל השימוש בתרופות משככות כאבים מן החומר ולריאן, המופק משורשי אחד ממיני הסוג - ולריאנה רפואית (V. officinalis). שם המין המדעי, muricata, מלטינית: "מחוספס", "מגובשש", "זיפני" מאזכר את הגבעולים הזיפניים של הצמח. שם המין ולרינית קטועה נזכר במגדיר הצמחים העברי הראשון, ה"מגדיר לצמחי ארץ-ישראל", מאת א. איג, מ. זהרי ונ. פינברון, שיצא לאור בשנת תרצ"א (1921) על ידי האוניברסיטה העברית בירושלים והוא תרגומו של השם המדעי-לטיני, V. truncata, שניתן לו בשנת 1826 ע"י הבוטנאי הגרמני רייכנבאך (Heinrich Gottlieb Ludwig Reichenbach, 1793-1879) ואשר היה שם המין בו השתמשו מחברי המגדיר. שם זה הוא כיום שם נרדף (synonym) לשם המין המקובל - V. muricata. השם וָלֶרְיָנִית קְטוּעָה נכלל ברשימת שמות צמחי ארץ-ישראל שאושרה במליאת האקדמיה ללשון העברית בשנת תשס"ג (2003).
הסוג ולריינית עובר תהפוכות טקסונומיות בשנים האחרונות. על פי חלק מרשימות הצמחים המקובלות ישנם 46 מינים מוסכמים וכמעט 120 מינים מתוארים נוספים, הנמצאים בבדיקה, שמא חלקם הינו למעשה שמות נרדפים לאותו מין. בישראל נאספו 15 מינים, רובם נדירים.
כתב: דרור מלמד