חרוב מצוי

הדפסה
  Ceratonia siliqua שם מדעי
  Carob, Locust tree Common name
חָ'רוּבּ שם ערבי
  خروب أللّغة آلعربيّة
קטניות
Fabaceae
משפחה
מנוצה צורת העלה
תמים שפת העלה
חורש בית גידול
עגול צורת הגבעול
עץ צורת חיים
גולן, חרמון, גליל, חוף הים התיכון, עמק ירדן עליון, עמקים, גלבוע, כרמל, הרי שומרון, מדבר שומרון, הרי יהודה, מדבר יהודה ובקעת ים המלח, שרון, שפלה, נגב צפוני, נגב והרי אילת, תפוצה בארץ
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
עונת הפריחה
תבלין ו/או צמח מאכל משמש לרפואה אלרגני צופני

חרוב מצוי
צילום: © שרה גולד  
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

תמונות נוספות:

מידע נוסף

חרוב הוא עץ ירוק דו ביתי, בעל נוף רחב, אשר מגיע לגובה של עד 10 מ'. גזעו עבה ולעיתים הוא מגיע לעובי ניכר. קליפת הענפים המעוצים מחוספסת צבעה חום אפור. הגבעולים הצעירים צבעם חום אדמדם.
העלים מורכבים מנוצים, מסודרים לסירוגין על הגבעול. העלעלים מסודרים נגדית על ציר העלה, יושבים על פטוטרית קצרה. העלעל מעוגל, שפתו תמימה והוא רחב ונוקשה.
הפרחים מסודרים בתפרחות דמויות שיבולת המתפתחות בחיק העלים או על ענפים מעוצים או על הגזע. פרחי זכר ופרחי נקבה בעצים נפרדים. מועדי הפריחה הם מחודש אוגוסט ועד דצמבר ינואר. פריחה עיקרית בסתיו. פרחי הזוויג הזכרי הם בעלי 5 שינים ללא כותרת. 5 אבקנים המכילים כמות רבה של אבקה. הפרחים מדיפים ריח רע וחזק המושך חרקים. תפרחת הזוויג הנקבי גם היא חסרת כותרת. השחלה עילית, צורתה מאורכת וכפופה והצלקת בראשה. השחלה מזכירה תרמיל זעיר. במצעית הפרח מצוי צוף רב. האבקת הפרחים נעשית גם בעזרת רוח וגם באמצעות חרקים כמו עשים וארינמלים.
לאחר ההאבקה מתפתח תרמיל מאורך וקשה שאינו נפתח, המבשיל לאחר שנה. עם הבשלתו ארכו מגיע ל- 30-8 ס"מ, ורחבו 2.5-1.5 וצבעו משתנה מירוק לחום. הזרעים בתרמיל מעוגלים, צבעם חום, קליפתם קשה מאד ומרקמם חלק. הזרע נקרא גרה (שמות ל, יג) מקור המילה קארט שהיא יחידת משקל (חמישית גרם אחד) המשמשת עד היום להערכת אבנים טובות. זרעי החרוב שימשו בעולם הקדום כיחידת משקל היות שאינם מאבדים מים ומשקלם נשאר קבוע.
מלבד הזרעים שבתוכו, מכיל התרמיל עסיס מתוק הנקרא "דבש חרובים". הפרי נאכל ע"י אדם ובהמה. זרעי החרוב נובטים בקושי וגידול הנבט אטי.
מוצא החרוב הוא ים תיכוני אך יש הסוברים שמוצאו הוא הרי תימן. החרוב אינו נזכר בתנ"ך אך הוא נזכר במשנה ובתלמוד. כמו-כן ממצאים ארכאולוגיים מצביעים גם כן על נוכחות חרובים בארץ ישראל רק מתקופת בית שני ואילך. על כן סוברים שכניסתו לארץ היא בתקופה זו.
עצי חרוב נזכרים בספרות הנוסעים שעברו בארץ ישראל, לדוגמה הגמון דניאל 
 (1106), המזכיר חרובים באזור ירושלים, חברון, תבור, ושכם. גם נוסעים אחרים כמו דובדן (1657), פוקוק (1743) וטריסטראם (1865) מזכירים את הימצאות החרוב בארץ.
חרובים גדלים בארץ בר וכן בתרבות. בשנות ה-50, האביסו בעלי חיים כמו תרנגולות בהמות ועיזים בתערובת שהכילה בתוכה תרמילי חרוב קצוצים. בשטחים החקלאיים בישובים אחדים בשרון ניטעו חרובים למטרה זו. שרידים מאותם חרובים עדין מצויים כאן כמו גם בשטחים שליד נחל פולג.
חרוב מצוי גדל בר בחורש הים תיכוני ברום של עד 400 מטר, בעיקר במפנים דרומיים, יחד עם אלת מסטיק. חרובים גדלים גם ברכס הכורכר מצפון לנתניה ביער פארק יחד עם אלת מסטיק.
עצים רבים בקרבת החוף קיבלו צורה ייחודית כאשר עיקר הנוף מוטה לכוון של נגד הרוח (צורת דגל). הענפים הצעירים מול הרוח נצרבים ממלח הים, בעוד שבעורף, ענפי העץ מוגנים יותר.
נפוץ בארץ לאורך החוף, בהר, בשפלה ובעמקים.
כתבה ערגה אלוני
סוג זה נמנה בעבר על משפחת הקסאלפיניים, שנחנשבת כיום כתת-משפחה של הקטניות.
ביערות קק"ל נטועים מיני חרוב נוספים: קפריסאי וסנדלאווי

החרובים שהרכיב אהרונסון (צילום בתמונות נוספות כאן באתר)
במטרה להשביח את החרובים הגדלים בארץ הרכיב אהרון אהרונסון - על עצי חרוב זכריים, שאינם נושאים פרי - ענפים מזן קפריסאי של חרובים שהוא טעים ועסיסי יותר מחרובי הבר של הארץ. הוא עשה כך במספר עצים על המורדות המערביים של הכרמל. העץ המקורי הוא עץ חרוב זכר, ענף צדדי שלו נושא את ההרכבה של נקבה מהזן המיובא. הפרט המצולם נשתמר ב"בוסתן הכרמל" שליד קיבוץ מעגן מיכאל וזוכה לטיפול מסור של אברהם חסידים.


מקורות מידע

הצמח במקורות


מולדתו של החרוב בארץ ישראל ובשכנותיה. עובדה מעניינת ביותר היא, שהחרוב אינו נזכר בתנ"ך. אך יש הסבורים, כי בפסוק : "אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו, ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו" (ישעיהו א', י"ט - כ'), הכוונה היא לחרוב.
השם העברי 'חרוב' נזכר לראשונה בתלמוד: "חרובין תאכלו" והוא דיבור של קללה, שפירושו: תהיו דלים ורשים שיהיה מאכלכם חרובים (ויקרא רבה י"ג, ד').

יש אומרים, כי השם חרוב בא מלשון "חורב", כלומר, עץ היכול לגדול באזור חרב (יבש). ויש אומרים, שהשם בא מלשון "להחריב", וכך כתוב : "למה נקראו חרובים, שמחריבים את השיניים" (תנחום ירושלמי, הקדמה).
מחמת חשיבותו הרבה של החרוב בכלכלת הארץ, חלו על החרובים כל דיני מעשרות פאה ותרומה, כאמור : "מאימתי הפירות חייבין במעשרות… החרובין משינקדו" (משנה מעשרות א', ב"ג').

יופיו של העץ משך את עיני הקדמונים, ורבי חנינא, בתארו את יופיו של אבשלום, אמר : "ששערותיו היו כחרובית" (ירושלמי סוטה א', ח').

פירות החרוב (שצורתם דומה לצורת חרב), שימשו למאכל של עניים ובהמות, לאגירה בצורת דבש וכו'.
ר' עובדיה מברטנורא (1488) כתב באיגרתו על חרובי א"י: "חרובים רבים יש בארץ הזאת ועושים מהם דבש. ושלושה מיני דבש נמכרים פה - דבש דבורים, דבש ענבים ודבש חרובים".

בהתייחס להיקף גזע החרוב, שממנו בנו קורות לבנייה,
אמר רבי חנינא : "כשעליתי מן הגולה התרתי אזורי ושל בני ושל בהמתי להקיף קורתו של חרוב אחד ולא הגיעו" (ירושלמי פאה פ"ז, ה"ד).

הציטוט הבא מתייחס למערכת השורשים העמוקים והחזקים של החרוב:
"אין הארץ שותה אלא לפי חסומה, אם כן מה יעשו שורשי חרוב ושורשי שקמה ששורשיהם עד תהום" (ירושלמי ברכות ט', ה"ג), שורשי העץ החזקים, מסוגלים לנקב סלעים ולחדור דרכם.

ברפואה העממית ישנה התייחסות רחבה לכוחות המרפא שמשוייכים לעץ:
כבר במאה העשירית התייחס אסף הרופא לתרומת החרוב לפעילות מעיים תקינה, וכמוהו רופאים רבים אחרים.
לפי מסורת סיציליאנית נוצרית, יהודה איש קריות, תלמידו הבוגד של ישו, תלה את עצמו על עץ חרוב.
באסיה הקטנה ובסוריה מתייחסים הנוצרים לחרוב כאל עץ קדוש, לעומת ערביי הארץ שאינם נחים בצלו כיוון שנחשב בעיניהם כעץ חסר מזל. 
זרעי החרוב קרויים "קרט"
והיו משמשים בעבר כמידת משקל.
היו שמדדו את מידת נעליהם לפי מספר זרעי חרוב שהי  מונחים לרוחב בשורה.
40 זרעים אורך הרגל =  מידת הנעל  =  40 נסו ותווכחו.
גרעיני החרוב נקראים באנגלית KERET (קרט) והם שווים במשקלם לקראט אחד. 

אגדה עתיקה שמתייחסת לריח האופייני לפריחת החרובים, מספרת על הבדואים שהיו לוקחים את בחירת לבם אל חרוב פורח שיש לו ריח של זרע הגבר. אם ניכר בנערה שהיא מזהה את הריח - סימן שיש לה ניסיון מיני, ואז היו הורגים אותה. 

ליקוט חרובים  ובישול סירופ חרובים 

מידע  נוסף אודות פולקלור ושימוש ברפואי בחרוב מצוי
בילקוט הצמחים של נסים קריספיל


מידע גנני

צריכת מים לאחר התבססותו נדרשת לו תוספת השקיה של 100 ליטר למ"ר או 100 קוב לדונם בשנה באזורים שבהם יש לפחות 250 מ"מ גשם בשנה.
אזורים                         שפלה, חוף, הר, בקעה, נגב
צורת חיים                     עץ
קצב צמיחה                 בינוני
גובה (מ')                    10.00
קוטר (מ')                   5.00
איברים דקורטיביים    עלים, פירות
שימוש מומלץ            עץ צל, עץ רחוב, חורשה, בודד, קבוצה
עמידות לתנאי קרקע קשים ליובש ולגיר, רגיש לחוסר ניקוז
תנאי הארה                שמש עד הצללה למחצה
מידע גנני נוסף          מאריך חיים. ניתן לעצב על גזע אחד או מספר גזעים (בצעירותו). יש להימנע מהעתקתו בבגרות. בבר גדל באיזורים שעד גובה 600 מ'
כתבו יואב גרטמן ואביגיל הלר, מתוך חוברת בהוצאת שה"מ, משרד החקלאות

קישורים


 
גינון חסכוני בצמחי בר