שעלב מקופח

הדפסה
  Vulpia fasciculata שם מדעי
דגניים
Poaceae
משפחה
חסר עלי כותרת מס' עלי כותרת
סרגלי צורת העלה
תמים שפת העלה
קרקעות קלות בית גידול
עגול צורת הגבעול
חד-שנתי צורת חיים
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
עונת הפריחה

שעלב  מקופח
צילום: © דרור מלמד   חולות ראשון לציון, 4-10
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

תמונות נוספות:

מידע נוסף

שעלב מקופח הוא דגני חד-שנתי, מסועף מבסיסו, נטוי, גובהו 30-10 ס"מ. נדני העלים מתפצלים בסמוך לבסיס הצמח. הלשונית שבין נדן העלה לטרף קרומית. טרפי העלים צרים, גלולים. התפרחת מכבד מכונס דל-ענפים, דמוי שיבולת ממולענת, חד-צדדית, אשונה. המפרק התחתון של המכבד נושא שיבולית אחת נפרדת וענף עיקרי שעליו שיבוליות מרובות. המכבד עטוי בחלקו בנדן העלה העליון, בעיקר בשלבי הפריחה הראשונים, אך עם ההתבגרות הוא עולה באופן ניכר אל מעבר לנדן. עוקצי השיבוליות נפוחים בקצותיהם. השיבוליות דמויות-יתד, בנות 6-4 פרחים תלת-אבקניים, ההולכים וקטנים כלפי קצה השיבולית, אחד או שני הקיצוניים שבהם עקרים. הגלומות מאוד בלתי שוות: הגלומה העליונה איזמלנית, מחודדת, מסתיימת במלען שאורכו כאורך הגלומה או מעט יותר ואילו הגלומה התחתונה משולשת, זעירה. המוץ התחתון איזמלני, גלדני, בקצהו מלען מחוספס, ארוך כפליים מגוף המוץ. הגרגיר מעורה במוצים.
שעלב מקופח פורח באביב. הוא מצוי לאורך חולות מישור החוף, מחוף הגליל ועד חוף עזה בפלשת. זהו צמח חובב חול ומחקרים מראים שאוכלוסייתו רגישה לכמות החולות החשופים במרחב מחייתו (ראה קישור משמאל). מכיוון שחולות חשופים מתמעטים בישראל עקב הבניה המואצת במישור החוף, צפויה אוכלוסיית מין זה להצטמצם, כמינים רבים אחרים בבית גידול זה. תפוצתו העולמית משתרעת על פני אירופה, אפריקה, מערב אסיה ואוסטרליה.
שם הסוג העברי, "שעלב", הוא וריאציה על עברות שמו הלטיני-מדעי ,Vulpia, המזכיר את המילה הלטינית: "שועל" (Vulpes). למרבה האירוניה לא בעל החיים שועל מונצח כאן, אלא רופא ורוקח גרמני ובוטנאי חובב בשם וולפיוס(Johann Samuel Vulpius, 1760-1846) , שלכבודו קרא הבוטנאי הגרמני גמלין (Karl Christian Gmelin, 1762-1837),  את הסוג, אותו תיאר לראשונה בשנת 1805. השם "שעלב" (מערבית: ת'עלב) חודש ע"י ועד הלשון העברית ומוזכר לראשונה במילון לצמחי ארץ-ישראל (שמות המשפחות והסוגים) עברית-לטינית, שיצא לאור בהוצאת ועד הלשון העברית בסיוע מוסד ביאליק שעל-יד הסוכנות היהודית בארץ-ישראל, ירושלים תש"ו (1946). שם מציינים הכותבים כי "קשה היה לוועדה לגזור שם נוסף מן שועל והיא חידשה - שעלב". מוקדם יותר, טבע איש העליה השניה, פסח אוירבך (1877-1945), מחנך, סופר וחוקר טבע, את השם "זנבאי" כשם הסוג בעברית והוא אומץ ע"י הפרופ' אלכסנדר איג, מיכאל זהרי ונעמי פינברון במהדורה הראשונה של מגדיר הצמחים העברי הראשון, ה"מגדיר לצמחי ארץ-ישראל" (תרצ"א, 1931), אולם במהדורה השניה של מגדיר זה שהופיעה בתש"ח (1948) כבר נקרא הסוג בשמו הנוכחי - "שעלב".
שעלב מקופח תואר בשנת 1909 ע"י הבוטנאי האוסטרי פריטש (Karl Fritsch, 1864-1934), שעסק בטקסונומיה של חד-פסיגיים, אולם למעשה המין תואר לראשונה כשייך לסוג בן אפר (Festuca fasciculata) בשנת 1775 ע"י הבוטנאי הפיני-שוודי פורסקאל (Peter Forsskål, 1732-1763), תלמידו של אבי הטקסונומיה המודרנית לינאוס (Carl Linnaeus, 1707-1778) ומשליחיו לגילוי מינים חדשים ברחבי העולם. שם המין המדעי, fasciculata, מלטינית: "מאוגד", מתאר את התפרחת צפופת השיבוליות. שם המין העברי, "מקופח", נזכר לראשונה במהדורה הראשונה של ה"מגדיר לצמחי ארץ-ישראל", הנ"ל (תרצ"א, 1931), ובשמו העדכני, "שעלב מקופח", הובא במהדורה השניה של מגדיר זה (תש"ח, 1948), נזכר ב"פלורה פלשתינה" (1986) ונכלל ברשימת שמות צמחי ארץ ישראל שאושרה במליאת האקדמיה ללשון העברית בשנת תשס"ג (2003). שם זה ניתן למין ע"י פרופ' זהרי, ככל הנראה משום שהגלומה התחתונה בשיבולית זעירה ונראית כחסרה. אכן, בחלוקה הטקסונומית שהיתה מקובלת בעבר והובאה ב"פלורה פלשתינה", משתייך המין שעלב מקופח לקבוצה (סקציה) בסוג שעלב המכונה Monachne, שמשמעו "חד-גלומתי" (מיוונית: monos  - "אחד", achne - "קשקש").
בסוג שעלב כ-25 מינים, 8 מהם נאספו בישראל, רובם נדירים.

 

כתב: דרור מלמד

 

 















מקורות מידע

הצמח במקורות

השם שעלבים (או שעלבין) נזכר מספר פעמים בתנ"ך כשם מקום - עיר בנחלת דן, למשל: "וַיּוֹאֶל הָאֱמֹרִי לָשֶׁבֶת בְּהַר-חֶרֶס, בְּאַיָּלוֹן וּבְשַׁעַלְבִים וַתִּכְבַּד יַד בֵּית-יוֹסֵף וַיִּהְיוּ לָמַס" (שופטים א, לה). משמעות השם ככל הנראה קשורה ל"שועל" ובתרגום השבעים ליוונית אכן מתורגם שם המקום שעלבים ל"השועלים". חברי ועד הלשון התחשבו במילה זו כשחידשו את שם הסוג שעלב.

קישורים


 
גינון חסכוני בצמחי בר