זנב-עכבר פעוט

זנב-עכבר פעוט הוא צמח עשבוני חד-שנתי, קירח, חלק, מעט בשרני, קטנטן וצנוע, גובהו 16-4 ס"מ. העלים סרגליים-צרים, אורכם 11-2.5 ס"מ, ערוכים בשושנת. הפרחים נכונים, נישאים יחידים בראשי גבעולי-פריחה שאינם מסועפים. העטיף כפול, ערוך ב-2 דורים של 5 עלי-עטיף. עלי הגביע לשוניים-איזמלניים, מפושקים, קרומיים-בשרניים, ירקרקים-לבנבנים, בבסיס כל אחד דורבן קצר, נושרים לאחר ההפריה. עלי הכותרת צינוריים-מחודדים, בשרניים, צהבהבים-ירוקים, זקופים, מתקשתים אחורנית בחציים העליון, כלפי-חוץ הפרח, בבסיס כל אחד צופן. בפרח 10-5 אבקנים, להם זירים דקים ומאבקים דו-לשכתיים מוארכים. במרכז הפרח מצעית חרוטית, נושאת עשרות רבות של עליים חרוטיים מרובים, בראשם צלקות כיפתיות, בכל עלי ביצית יחידה. באופן ייחודי למיני משפחת הנוריתיים, המצעית מתארכת לאחר ההאבקה ומבשילה לפרי מקובץ, דמוי-שיבולת ארוכה, גבוה מהעלים, מכיל זרעונים רבים, מסתיימים במקור קצר.
שבטי אינדיאנים אחדים באמריקה נהגו להשתמש בתכשירים שהוכנו מזנב-עכבר פעוט לטיפול בנשיכות נמלים ארסיות.
זנב-עכבר פעוט פורח באביב. הוא נדיר בישראל וגדל בבריכות חורף ושלוליות בגליל העליון, בגולן ובחרמון. עקב האיום המתמיד על בתי הגידול הלחים בישראל, הצמח נמצא בסכנת הכחדה ונחשב צמח "אדום". תפוצתו העולמית משתרעת בצפון-אפריקה, אירופה, אסיה ואמריקה.
זנב-עכבר פעוט תואר בשנת 1753, על-ידי חוקר הטבע לינאוס (Carl Linnaeus, 1707-1778), הנחשב כ"אבי הטקסונומיה המודרנית" ואשר לפי שיטת המיון שלו לכל אורגניזם שם המורכב משם הסוג ושם המין.
שמו המדעי של הסוג, myosurus,  מיוונית: myos - "עכבר", oura - "זנב", לאמור: זנב-עכבר, כשם העברי, מאזכר את שיבולי הפרי המוארכות, המזכירות זנב-עכבר.
השם העברי, זְנַב-הָעַכְבָּר, הובא לראשונה במילון "ילקוט הצמחים" של ועד הלשון העברית, שערכו פ. אוירבך ומ. אזרחי (קרישבסקי), בשנת תר"ץ (1930).
שמו המדעי של המין ,minimus מלטינית - "קטן", "נחות", כשם העברי, "פעוט", על שום מימדיו הצנועים של הצמח.
השם "זְנַב-עַכְבָּר פָּעוּט" נכלל ברשימת שמות הצמחים הרשמית של האקדמיה ללשון העברית במילון לשמות צמחי ארץ-ישראל, תשס"ג (2003).
בסוג זנב-עכבר 8 מינים, זנב-עכבר פעוט הוא המין היחיד מהסוג, הגדל בישראל.

כתב: דרור מלמד