מרווה מנוצה

הדפסה
  Salvia pinnata שם מדעי
שפתניים
Lamiaceae
משפחה
מאוחה מס' עלי כותרת
מנוצה צורת העלה
משונן שפת העלה
חברות שיחים (בתה וגריגה) בית גידול
מרובע צורת הגבעול
עשבוני רב-שנתי צורת חיים
גליל, עמק ירדן עליון, עמקים, כרמל, הרי שומרון, מדבר שומרון, הרי יהודה, שרון, שפלה, נגב צפוני, תפוצה בארץ
הצג מפת תפוצה
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
עונת הפריחה
צופני

דווח לנו

מרווה מנוצה
צילום: © שרה גולד  
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

תמונות נוספות:

מידע נוסף

מרווה מנוצה היא מין רב-שנתי טיפוסי של מרווה (ר' להלן), הנבדלת ממינים אחרים בעיקר בעליהָ, שהם גזורים–מנוצים לאונות.
מרווה מנוצה פורחת ממרס עד מאי. הפרח נישא על עוקץ ניכר. הכותרת גדולה, אורכה 30 מ"מ. צינור הכותרת משורטט מבחוץ בקוי-אורך סגולים. מבפנים הוא חסום בטבעת-שערות. הפרח ורוד בעיקרו, לעיתים חלקו לבן, או השפה העליונה סגולה בהירה, התחתונה כמעט לבנה. הגביע קצר, רחב, קטוע, חסר שפתיים ושיניים. הוא מכוסה שערות רגילות בינוניות ושערות בלוטיות קצרות. צבעו ירוק, עורקיו סגולים. לעיתים כולו סגול. יש הבדלים גדולים בצבעי הפרח בין פרט לפרט. עלי התפרחת (החפים) קצרים מהגביע, נשירים.
מרווה מנוצה גדלה בקרקעות כבדות ובשדות ברוב אזורי הארץ הימתיכוניים, ואף בצפון הנגב. תפוצתה העולמית משתרעת בארצות מזרח הים התיכון.


מרווה היא סוג גדול במשפחת השפתניים, טיפוסי למשפחה מבחינות רבות, וייחודי בצורת ההאבקה שלו, ביחסיו עם החרק המאביק, ובמבנה הפרח המותאם לכך. נוסף על הסימנים המשותפים לסוגים רבים במשפחת השפתניים (פרח דו-שפתני, 4 אבקנים, עלים נגדיים, גבעול מרובע, ריח חריף) – מתאפיין הסוג מרווה בפרח ששניים מאבקניו התנוונו, והוא נותר עם שני אבקנים בלבד. האבקנים גדולים, כל אבקן מחולק לשתי זרועות: התחתונה אינה נושאת אבקה, אלא משמשת מִדְרָך לחרק במנגנון ההאבקה: בדרכו אל הצוף שבפרח נאלץ החרק לדרוך על הזרוע התחתונה, וזו מפעילה כמנוף את הזרוע העליונה, כך שזו מתכופפת וזורה באופן פעיל אבקה על גבו של החרק. בפרח מבוגר יותר יוצאת הצלקת לעמדה שהיא גורפת את האבקה מגבו של החרק. כך נמנעת במידה רבה האבקה עצמית: ביומיים הראשונים של הפריחה, כאשר האבקנים מפזרים את אבקתם, אין הצלקת של אותו פרח בשלה עדיין לקבל אבקה. מנגנון כזה מקובל במינים רבים של צמחים, וחובבי לטינית קוראים לו פרוטאנדריה, היינו הקדמת השלב הזכרי. המאביק הטיפוסי הוא דבורים גדולות ובינוניות.
השפה התחתונה של הכותרת מפושקת, מחולקת ל-3 אונות, האמצעית רחבה מהצדדיות. עמוד העלי מפוצל בקצהו כלשונו של נחש. הזרעים (הפרודות) מפרישים ריר בהירטבם.
בסוג 700 מינים. בארץ 22 מינים, מהם ימתיכוניים ומהם מדבריים. עוד 12 מינים מגדלים בארץ בגינות-נוי.
יש דורשים את שמו מרווה – מוריה, מתוך השערה כי תפרחתה של המרווה (אולי המין מרוות ירושלים) שימשה השראה ודגם לעיצוב מנורת בית-המקדש. השערה זו פותחה ביסודיות בידי הבוטנאים הישראלים אפרים וחנה הראובני ובנם נוגה. אומרים כי השם המדעי של הסוג משמעו להיות בריא, ומקורו בסגולות-הריפוי המיוחסות למיני מרווה, במיוחד למרווה המשולשת. דעה אחרת, סבירה יותר, היא שמשמעו להושיע. בערבית נקראת המרווה המשולשת על שם מריה אמו של ישו, בזכות סגולותיה הרפואיות.

כתב מייק לבנה

מקורות מידע

מידע גנני
צריכת מים לאחר התבססותו נדרשת לו תוספת השקיה של 200 ליטר למ"ר או 200 קוב לדונם בשנה באזורים שבהם יש לפחות 250 מ"מ גשם בשנה.
אזורים                           שפלה, חוף, הר, נגב
צורת חיים                      בן שיח (שיח נמוך)
קצב צמיחה                   מהיר
גובה (מ')                      0.50
קוטר (מ')                     0.50
איברים דקורטיביים      פרחים
שימוש מומלץ              מסלעות, ערוגות
עמידות לתנאי קרקע קשים עמיד לחוסר ניקוז
תנאי הארה                  שמש עד הצללה למחצה
מידע גנני נוסף           מופע עונתי. אורך חיים עד 5 שנים
לצפייה בפריחת הצמח, טיילי בחודש אפריל  בגן הבוטני בירושלים ובגן הנדיב בזכרון יעקב

כתבו יואב גרטמן ואביגיל הלר, מתוך חוברת בהוצאת שה"מ, משרד החקלאות

 
צימרים בצפון   גינון חסכוני בצמחי בר  

israelbiz- בניית אתרים