טופח ספרדי הוא צמח חד-שנתי, זקוף, קירח, ענף ולעתים נראה מעט סבוך, גובהו 100-30 ס"מ. הגבעולים מכונפים. העלים מורכבים, בעלי 5-2 זוגות עלעלים צרים, מסורגים, מוארכים-איזמלניים, 6-2 ס"מ אורכם, היוצאים מפטוטרת מכונפת. הפטוטרות ארוכות מן העלעלים, מסתיימות בקנוקנת מורכבת, מסועפת למספר זרועות נימיים מתלפפים, המאפשרים לצמח להשתרג על צמחים בסביבתו.
עלי הלוואי, שבבסיס הפטוטרות, פחות או יותר דמויי רומח, בעלי שתי אונות, התחתונה קצרה ונוטה כלפי מטה, ואילו האונה העליונה ארוכה ורחבה יותר. מחיקי העלים יוצאים עוקצי תפרחת ועליהם אשכול ובו 5-1 פרחים. חמש שיני הגביע שוות, משולשות-חדות, קצרות מצינור הגביע.
טופח ספרדי הוא מהיפים שבטופחי ארצנו. עלי הכותרת ארוכים כפליים מהגביע. קוטר המפרש פחות או יותר כאורך הסירה והמשוטים, צבעו ורוד עד ארגמן, מעורק. צבע הסירה והמשוטים סגול-לילך והם בולטים על רקע המפרש הארגמני (באנגלית, מכונה טופח ספרדי Crimson pea, "טופח ארגמני").
התרמיל מוארך ודק, 7-3 ס"מ אורכו, מתרחב מעט באמצעיתו, קירח, מחורץ לאורך תפר הגב. הוא מכיל 7-5 זרעים, עגולים, חומים ועליהם כתמים גדולים.
טופח ספרדי פורח באביב. הוא חדש לפלורה של ישראל והתגלה לראשונה בשנת 1999 ע"י פרופ' אבינעם דנין בערוגה מושקית בצד חורש אורנים, ליד מוצא שבהרי יהודה. הצמח הוגדר בטעות, בשעתו, כטופח הביצות וכך הוסף לפלורה בשנת 2004. פרטים נוספים נתגלו ב-2005 ע"י עוז גולן, בקרקע חולית, באזור צהלה שבתל-אביב. אז הוענק לצמח שם זמני: "טופח רב-עלעלים". פרטים נוספים התגלו בכפר-אז"ר ובגדרה. לאחר התגליות הנוספות, נבחן הצמח מחדש והוגדר ע"י פרופ' עוזי פליטמן ב-2009 כטופח ספרדי. כדאי לקרוא את המאמר המפורט של החוקרים הישראלים, שפורסם ב- Israel Journal of Plant Sciences Vol. 57 2009 pp. 125–130.
תפוצתו העולמית של מין זה באירופה ואגן הים התיכון.
שם הסוג המדעי Lathyrus, משמעו "אפונה" ביוונית עתיקה. שם המין, clymenum, כנראה על שם אחד מגיבורי המיתולוגיה היוונית.
טופח ספרדי שימש כצמח מאכל גם בעולם העתיק ועדיין מגודל לנוי ולמאכל בימינו.
בסוג טופח כ-160 מינים. בישראל נאספו 24 מינים, רובם נדירים, מהם 7 הינם צמחים אדומים בסכנת הכחדה ורק 7 מינים מצויים או נפוצים.
כתב דרור מלמד
בסוג טופח כ–160 מינים, בארץ 24, כולם פרט לשניים הם חד-שנתיים, גבוהים ויפים. טופח הוא סוג מגוון, שמיניו שונים זה מזה בגורמים רבים, עד שכל הכללה לגבי תכונות הסוג יש לה חריגים, והספרים כותבים אותה בתוספת "לרוב". ובכל זאת אפשר להבחין מיד שמין בלתי-מוכר הוא כנראה טופח: העלה מנוצה לרוב, מורכב מזוג אחד (לפעמים יותר) של עלעלים. בבסיסו זוג עלי-לואי גדולים, וציר העלה מתמשך בקצהו לקנוקנת. הגבעולים לרוב מכונפים או ממוקצעים. הפרח פרפרני טיפוסי, במינים רבים צבעו כתום–חום בהיר טיפוסי. הוא מפריש צוף ומדיף ריח, ומואבק על-ידי חרקים, בעיקר דבורים. את אבקתו הוא מעביר לחרק בשיטת "משחת-השיניים": 9 אבקנים מאוחים ואחד חופשי, כולם כלואים בתוך הסירה, ובה מצטברת האבקה הבשלה. האבקה מבשילה לפני שהצלקת בשלה לקלוט אבקה. משנעמד חרק על הפרח הוא לוחץ על המשוטים והסירה, ואז דוחף עמוד העלי מעט אבקה דרך סדק שבראש הסירה אל גחונו של החרק. בתוך הסירה נותרת די אבקה כדי להאביק גם את החרק הבא שיבקר בפרח. הפרי הוא תרמיל סרגלי פחוס, רחב בגבו הרבה יותר מאשר בגחונו, נפתח בשתי קשוות. הסוג טופח קרוב לסוגים בקיה ואפון. השם טופח הוא קדום, נזכר 7 פעמים בכתבי חז"ל. היו מכינים מזרעיו גריסים וכן היו אוכלים את זרעיו כשהם מבושלים, כמו עדשים, אך זה נחשב מזון לשעת הדחק. מיני טופח משמשים היום בארץ כגידול חקלאי נדיר לחציר, במעורב עם דגניים. בארצות אחרות הם נחשבים לצמחי מספוא ומרעה חשובים. המין טופח ריחני מקובל מאוד כצמח-נוי מטפס, נקרא גם "אפונה ריחנית".
מיני טופח משמשים למאכל אצל ערביי הארץ, טריים או מבושלים. ברפואה העממית הם נחשבים כתרופה לשלשול, לפצעים בעור הפנים וכממריץ יצירת חלב-אם.
כתב מייק לבנה