טופח אדום

הדפסה
  Lathyrus pseudocicera שם מדעי
עין אלבקרה שם ערבי
  عين البقره أللّغة آلعربيّة
קטניות
Fabaceae
משפחה
5 מס' עלי כותרת
מורכב צורת העלה
תמים שפת העלה
חברות שיחים (בתה וגריגה) בית גידול
עגול צורת הגבעול
מטפס צורת חיים
עמק ירדן עליון, מדבר שומרון, הרי יהודה, מדבר יהודה ובקעת ים המלח, שפלה, נגב צפוני, בקעת הירדן, תפוצה בארץ
הצג מפת תפוצה
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
עונת הפריחה
תבלין משמש לרפואה

דווח לנו

טופח אדום
צילום: © שרה גולד   גבעות גורל, מרץ
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

תמונות נוספות:

מידע נוסף

טופח אדום (לשעבר טופח מעורק) הוא צמח חד-שנתי חורפי מטפס בגובה 20 ס"מ, שקל להכירו לפי עליו, גבעוליו וגון-פרחיו. הגבעול מכונף לאורכו, והוא מעט שעיר–זיפני. העלה דל-עלעלים. בבסיסו יושבים 2 עלי-לואי גדולים שסועים, ומביניהם יוצאת פטוטרת הנושאת זוג אחד בלבד של עלעלים סרגליים מחודדים. ביניהם מזדקרת בקצה הציר קנוקנת קצרה, אך הצמח מטפס בעיקר בגבעוליו הנכרכים.
טופח אדום פורח באביב, מפברואר עד אפריל, בפרחים פרפרניים גדולים, שצבעם מיוחד ואין שני לו בארץ: גונם חום–בורדו עמוק, מעורק בעורקי-אורך כהים המחוברים ביניהם ברשת מסועפת של עורקים דקים יותר. אורך הפרח 1.5 ס"מ. המפרש גדול ורחב, הסירה קטנה בפרופורציה אליו. התרמיל פחוס ורחב, אורכו 4 ס"מ. לאורך תפר הבטן שלו נמשכות 2 כנפיים צרות, ולאורכה של כל אחת מקשוותיו נמשך עורק בולט. בהתייבשו מתפתלות קשוותיו ומתבקעות בבת-אחת לפזר את הזרעים למרחק-מה.
טופח אדום גדל במפוזר בערבות, בשדות ובבתה, נפוץ ברבים מאזורי מרכז הארץ, בעיקר ברצועת הספר שבין החבל הימתיכוני לערבתי. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות מזרח הים התיכון והמזרח התיכון.

בסוג טופח 100–170 מינים, בארץ 20, כולם פרט לשניים הם חד-שנתיים, גבוהים ויפים. טופח הוא סוג מגוון, שמיניו שונים זה מזה בגורמים רבים, עד שכל הכללה לגבי תכונות הסוג יש לה חריגים, והספרים כותבים אותה בתוספת "לרוב". ובכל זאת אפשר להבחין מיד שמין בלתי-מוכר הוא כנראה טופח: העלה מנוצה לרוב, מורכב מזוג אחד (לפעמים יותר) של עלעלים. בבסיסו זוג עלי-לואי גדולים, וציר העלה מתמשך בקצהו לקנוקנת. הגבעולים לרוב מכונפים או ממוקצעים. הפרח פרפרני טיפוסי, במינים רבים צבעו כתום–חום בהיר טיפוסי. הוא מפריש צוף ומדיף ריח, ומואבק על-ידי חרקים, בעיקר דבורים. את אבקתו הוא מעביר לחרק בשיטת "משחת-השיניים": 9 אבקנים מאוחים ואחד חופשי, כולם כלואים בתוך הסירה, ובה מצטברת האבקה הבשלה. האבקה מבשילה לפני שהצלקת בשלה לקלוט אבקה. משנעמד חרק על הפרח הוא לוחץ על המשוטים והסירה, ואז דוחף עמוד העלי מעט אבקה דרך סדק שבראש הסירה אל גחונו של החרק. בתוך הסירה נותרת די אבקה כדי להאביק גם את החרק הבא שיבקר בפרח. הפרי הוא תרמיל סרגלי פחוס, רחב בגבו הרבה יותר מאשר בגחונו, נפתח בשתי קשוות. הסוג טופח קרוב לסוגים בקיה ואפון. השם טופח הוא קדום, נזכר 7 פעמים בכתבי חז"ל. היו מכינים מזרעיו גריסים וכן היו אוכלים את זרעיו כשהם מבושלים, כמו עדשים, אך זה נחשב מזון לשעת הדחק. מיני טופח משמשים היום בארץ כגידול חקלאי נדיר לחציר, במעורב עם דגניים. בארצות אחרות הם נחשבים לצמחי מספוא ומרעה חשובים. המין טופח ריחני מקובל מאוד כצמח-נוי מטפס, נקרא גם "אפונה ריחנית".
מיני טופח משמשים למאכל אצל ערביי הארץ, טריים או מבושלים. ברפואה העממית הם נחשבים כתרופה לשלשול, לפצעים בעור הפנים וכממריץ יצירת חלב-אם.

כתב מייק לבנה

מקורות מידע


 
צימרים בצפון   גינון חסכוני בצמחי בר  

israelbiz- בניית אתרים