חומעת ראש הסוס היא צמח חד-שנתי זקוף, שגובהו מגיע בהתאם לתנאים, בין 10 ל-35 ס"מ. העלה תמים, ביצי, מתחדד לקראת קצהו. בסוף חייו מאדים כל הצמח ואוכלוסיותיו הצפופות בולטות למרחוק כמרבדים אדומים. החומעה ידועה בטעמה החמצמץ–מרענן, אך מסוכן להרבות באכילתה. הטעם מקורו בחומר ששמו חומצה חומעתית, ומכאן שם הצמח בעברית. טעם דומה יש גם בצמחים אחרים, כמו חמציץ. החומצה החומעתית התפתחה בצמח כנראה כהגנה בפני אכילה בפי יונקים, ויש לה השפעה מזיקה על גוף היונק. המרבה לאכול מעלי החומעה מסתכן בנזק לכליות ולכלי הדם, דבר המוצא ביטוי בהופעת דם בשתן, אך הנזק לכליות אינו ניכר מיד והוא חמור יותר.
חומעת ראש הסוס פורחת מפברואר עד מאי. עוקץ הפרי עבה והפרח קשה. עטיף הפרי מתקשה, זוקף שיניים (2 שיניים רדיאליות לכל צד) ואינו מצמיח כנף כבמינים חד-שנתיים אחרים של חומעה. אין יבלת על העורק הראשי של הקשוה. עוקץ הפרי מתעבה אחרי ההפריה. עם קצת דמיון הוא אכן נראה כמו ראש של סוס.
חומעת ראש הסוס גדלה בעיקר באדמות חמרה. היא נפוצה במישור החוף, מעט גם בקרקעות חוליות בבקעת הירדן ובצפון הנגב.
תפוצתה העולמית משתרעת בארצות הים התיכון ומעט גם צפונה מהן.
בסוג 150 מינים, 14 בארץ.
כתב מייק לבנה