אספרג מנוצה הוא צמח-נוי מיובא המקובל כצמח-עציץ, והוא נקלט ונפוץ הארץ כצמח פולש. העלים קשקשיים קטנים מאוד. את מקומם בהטמעה ממלאים גלגולי ענפים (פילוקלדים). במין זה הם ערוכים על ענפים המסתעפים 3 פעמים במישור אחד ויוצרים כעין עלה גדול ומנוצה מספר פעמים. אפשר להבחין שזה אינו עלה אלא ענף מסועף לפי זה שבקצותיו הוא נושא פרחים. הגבעול הראשי עגול וקשה נושא לאורכו קוצים חדים. הגבעולים הצעירים זקופים ובראשם קצה מחודד. הם נשענים ונכרכים על צמחים אחרים, שיחים ועצים, או על גדרות ומבנים.
אספרג מנוצה פורח באוגוסט. הפרחים לבנבנים קטנים, ולהם שישה עלי עטיף. מהם מתפתחים פירות כדורים עסיסיים (ענבות), שבהיותן בוסר צבען ירוק, בעת ההבשלה הוא משתנה לאדום ובסופו של דבר לשחור.
אספרג מנוצה הוא צמח פולש לארץ, ממוצא דרום אפריקאי, שהובא למטרות גינון. ציפורים הפיצו את הזרעים שבפירותיו העסיסיים בעיקר במטעים בסביבת האדם.
מקור שם הצמח הוא ביוונית, והוא נשמר ברומית, בעברית ובשפות אירופיות אחדות. בעבר נמנה הסוג אספרג עם משפחת השושניים, בזכות הפרח, שיש לו 6 עלי עטיף ושחלה עילית כמו ליתר השושניים, אך היה תמיד ברור שהוא שונה מאוד משושניים אחרים. ואכן לאחרונה שויכו האספרגיים כמשפחה בפני עצמה, משפחת האספרגיים.
מינים שונים של אספרג שימשו מימים קדומים למאכל (ענפים צעירים). לשם כך מגדלים מין תרבותי, ומשתמשים בחלק הצעיר והרך, התת-קרקעי, של הגבעול. אפשר לאוכלו חי, מיד עם קטיפתו, או לכבוש אותו או לאוכלו חלוט במים. אספרג משמש גם כתרופה עממית נגד עצירות, נגד מחלות כבד ודם, לבעיות בדרכי שתן ולהקלת כאבים. מינים שונים מקובלים גם כצמחי-נוי, במיוחד לקישוט של זרי פרחים, שהוא מקנה להם אווריריות.
כתבו ערגה אלוני ומייק לבנה