אחילוף זעיר

אחילוף זעיר הוא גאופיט מדברי נמוך, שפרחיו הטיפוסיים למשפחת הלופיים, בוקעים בסתיו. העלים של אחילוף בשרניים מעט כעלי לוף, אך בשונה מעלי הלוף בסיסם הולך וצר, ללא אוזניות, היינו בסיסם אינו כעין חץ. במין זה העלים סרגליים, והם מופיעים בחורף אחרי רדת הגשמים הראשונים.
העלה סרגלי, צר הרבה יותר מעליהם של מיני אחילוף אחרים. הפקעת חד-שנתית, פחוסה, מלבינה מגבישים של חומעת הסידן, רדודה למדי.
אחילוף זעיר פורח מאוחר יותר מאשר יתר מיני האחילוף, בנובמבר ובדצמבר, יחד עם העלים. התפרחת אופיינית ללופיים: עיקרה מִתְחָל (עלה) גדול אחד, הנראה כעלה כותרת יחיד. הוא מוארך, קעור לרוחבו כעין צינור חצוי לאורכו, פרוש בחלקו העליון וסגור ככד בחלקו התחתון. מרקמו קטיפתי מבפנים, צבע צִדו הפנימי ארגמני כהה, כמעט שחור; בחוץ צבעו סגול עד ירוק. במין זה, שלא כבמינים האחרים בסוג, טרף המתחל צר יותר מהכד. קצהו העליון שמוט ומכסה את פתח הכד. בתוך המתחל במרכזו מתנוסס מקל עגול, עבה ורך הנקרא שִׁזְרָה. פני השזרה גם הם קטיפתיים וגונם כהה, ארגמני עד שחור. חלקה התחתון של השזרה, העטוף בכד של המתחל, נושא את הפרחים. אלה מוסתרים מעין, קטנים, חסרי כותרת לחלוטין. הפרחים ערוכים ב-3 מקטעים סביב השזרה: למטה פרחים נקביים; באמצע זיפים שהם במוצאם פרחים עקרים, מנוונים; למעלה פרחים זכריים.
ההאבקה מורכבת: היא נעשית באמצעות חרקים המתפתים על ידי ריח להיכנס לכד של תחתית המתחל, ושם הם נלכדים ללא יכולת לצאת למשך יום־יומיים. התפרחת מדיפה ריח של צואה, ונמשכות אליה חיפושיות הניזונות מצואה. הפצת הריח מוגברת בזכות מנגנון חימום אקטיבי: השזרה מתחממת בשעות הבוקר יותר מחום הסביבה, והחום מגביר את התפזרות הריח באוויר. תחילה סגורים עדיים הפרחים הזכריים ואינם מפיצים אבקה, ואילו הפרחים הנקביים פתוחים ומוכנים לקלוט אבקה. החרקים, הבאים מתפרחת של פרט אחר, מביאים אתם אבקה ומאביקים את הפרחים הנקביים. בהמשך נובלים הפרחים הנקביים, הפרחים הזכריים נפתחים ושופכים את אבקתם על גוף החרקים, והמלכודת נפתחת ומשחררת את החרקים, המכוסים באבקת הפרחים הזכריים. מעניין שהם אצים משם ישר אל תוך תפרחת נוספת של אותו מין (ומאביקים שם את הפרחים הנקביים). האם לא למדו לקח והם מתפתים שוב, או שמא הם דווקא נהנו מן השהות ב"כלא" האחילוף? ואולי הם אף מרויחים מזה משהו? כל מין של אחילוף מדיף ריח אחר, ומושך מאביקים אחרים.
מיוחד למין הנדון הוא כי תחתית התפרחת (הכד) רחבה, טמונה כמעט כולה באדמה, ושפות הכד מאוחות כמעט עד ללועו. חלקו העליון של המתחל צר מאוד, אינו עוטף את השזרה, גונו ירוק כהה, וקצהו מחודד. הזיפים בין הפרחים הנקביים לזכריים מעטים או חסרים. הפירות מתפתחים בתוך הקרקע, מבשילים באביב, ואז הם מתרוממים מתוך הקרקע. הם ענבות כדוריות בקוטר 2 ס"מ, ערוכות בצפיפות על גבעול, אדומות־סגולות בהבשילן. בכל פרי זרע יחיד, שקליפתו חומה ומרושתת.

אחילוף זעיר הוא מין נדיר, גדל בקרקע חולית במדבר, בעיקר בצפון הנגב.
המין תת־אנדמי, תפוצתו העולמית מוגבלת לישראל ולמצרים.
העלים והשורשים של הלופיים מכילים רעל חריף. אחרי השמדת הרעל (בקלייה או בבישול יסודיים מאוד) הם אכילים.
בסוג אחילוף 21 מינים, בארץ 5.

כתב מייק לבנה