כלך דו-דורי הוא מין נדיר השרוי בסכנת הכחדה. נקרא בעבר גם בשם כלך רָמון. הצמח קטן מזה של המינים האחרים של כלך, עליו שרועים ותפרחותיו נמוכות. הצמח ניכר בשעירותו: עליו מכוסים בצפיפות בשערות קצרות, המקנות לצמח כולו חזות אפורה. עלי הבסיס ערוכים בשושנת, גזורים 3–4 פעמים לאונות משולשות קצרות. אורך נדן העלה גדול מרוחבו. מהלך החיים השנתי שלו מיוחד: העלים מלבלבים בתחילת החורף ומתייבשים בתחילת הקיץ. עמוד התפרחת עולה אחרי שהעלים התייבשו, בעיצומו של קיץ, והצמח פורח בעיקר בסתיו. חלק מן הפרטים אינם מעלים כלל עמוד פריחה בשנים מסויימות.
כלך דו-דורי פורח בעונה בלתי רגילה: בין יולי לדצמבר. הפרח צהוב. עלי הכותרת קירחים. הסוככון חסר עלי מעטפית. הפרי קטן, אליפסי, ואינו פחוס כפירותיהם של שאר מיני הכלך. עמוד התפרחת נמוך (40 ס"מ). הסוככים ערוכים בתפרחת דורים-דורים (אולי יאה לו יותר השם: כלך רב-דורי), בצורה המקנה לה מופע כדורי דליל. ואכן זהו צמח-גלגל: עם הבשלת הפירות ניתקת התפרחת בבסיסה ומתגלגלת ברוח כיחידה אחת להפיץ את זרעיה.
כלך דו-דורי נדיר בארץ ובעולם. הוא גדל כיום בארץ רק באתרים בודדים: בנחל ניצנה עליון שבהר הנגב, בקרקעות לס בואדיות ובעמקים; ברכס מעון שבחבל הספר בדרום הרי יהודה באדמת-סחף חומה, ברום של 800 עד 900 מ'; ובחרמון ברום של 1,500 עד 1,900 מ', במדרונות טרשיים של גיר קשה או דולומיט. נתונים על מציאותו בעמק יזרעאל, בשרון, בפלשת ובכרמל – לא אושרו בשנים האחרונות, ונראה שנשמד שם. תפוצתו העולמית משתרעת רק בארץ-ישראל ובסוריה. המין תואר לראשונה למדע בידי הבוטנאי טיבו בשנת 1935 על סמך אוכלוסיות מהחורן ומהחרמון.
כלך הוא סוג גדול במשפחת הסוככיים, מונים בו 172 מינים, רובם במרכז אסיה ובמזרח התיכון. אלה צמחים רב-שנתיים זקופים וגבוהים. השורשים עבים. צואר השורש מוקף סיבים שהם שרידי עלים מהשנים שעברו. העלים גדולים, בבסיסם נדן. הם מנוצים פעמים אחדות לאונות צרות. הפרחים צהובים. הפירות פחוסים ומכונפים. התפרחת מסועפת מאוד. הסוכך המרכזי נמוך מהאחרים והוא נושא פרחים דו-מיניים העושים פירות. פרחי הסוככים הצדדיים זכריים, וכמובן שאינם עושים פרי.
כתב מייק לבנה