מרווה מצרית

הדפסה
  Salvia aegyptiaca שם מדעי
שפתניים
Lamiaceae
משפחה
מאוחה מס' עלי כותרת
פשוט צורת העלה
מפורץ שפת העלה
מדבר בית גידול
מרובע צורת הגבעול
שיח ובן-שיח צורת חיים
גליל, עמק ירדן עליון, גלבוע, מדבר שומרון, מדבר יהודה ובקעת ים המלח, נגב צפוני, נגב והרי אילת, ערבה, תפוצה בארץ
הצג מפת תפוצה
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
עונת הפריחה

דווח לנו

מרווה מצרית
צילום: © דרור מלמד   חרבת מד'ין ליד ים המלח
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

תמונות נוספות:

מידע נוסף

מרווה מצרית היא בן-שיח מסועף וסבוך, נמוך, שכיח במדבר. הגבעול מרובע, נושא הן שערות פשוטות והן שערות בלוטיות. הגבעולים מעוצים, נוקשים, כמעט קוצניים. העלים אזמליים, משוננים בשיניים רדודות ומעוגלות, מגוממים בין העורקים. גונו הכללי של הצמח ירוק כהה עד מאפיר.
מרווה מצרית פורחת בעיקר במרס. הפרח קטן, סגול חיוור. השפה העליונה זקופה, מחולקת לשתי אונות, אינה מסתירה בתוכה את האבקנים כבמיני מרווה אחרים. השפה התחתונה מנוקדת בבסיסה בנקודות כהות.
מרווה מצרית גדלה בכל מדבריות דרום הארץ, חודרת מעט צפונה בשתי זרועות, לאורך מישור החוף ובבקעת הירדן. תפוצתה העולמית משתרעת במדבריות המזרח התיכון וצפון אפריקה. עליה ריחניים, טובים לחליטה.


מרווה היא סוג גדול במשפחת השפתניים, טיפוסי למשפחה מבחינות רבות, וייחודי בצורת ההאבקה שלו, ביחסיו עם החרק המאביק, ובמבנה הפרח המותאם לכך. נוסף על הסימנים המשותפים לסוגים רבים במשפחת השפתניים (פרח דו-שפתני, 4 אבקנים, עלים נגדיים, גבעול מרובע, ריח חריף) – מתאפיין הסוג מרווה בפרח ששניים מאבקניו התנוונו, והוא נותר עם שני אבקנים בלבד. האבקנים גדולים, כל אבקן מחולק לשתי זרועות: התחתונה אינה נושאת אבקה, אלא משמשת מִדְרָך לחרק במנגנון ההאבקה: בדרכו אל הצוף שבפרח נאלץ החרק לדרוך על הזרוע התחתונה, וזו מפעילה כמנוף את הזרוע העליונה, כך שזו מתכופפת וזורה באופן פעיל אבקה על גבו של החרק. בפרח מבוגר יותר יוצאת הצלקת לעמדה שהיא גורפת את האבקה מגבו של החרק. כך נמנעת במידה רבה האבקה עצמית: ביומיים הראשונים של הפריחה, כאשר האבקנים מפזרים את אבקתם, אין הצלקת של אותו פרח בשלה עדיין לקבל אבקה. מנגנון כזה מקובל במינים רבים של צמחים, וחובבי לטינית קוראים לו פרוטאנדריה, היינו הקדמת השלב הזכרי. המאביק הטיפוסי הוא דבורים גדולות ובינוניות.
השפה התחתונה של הכותרת מפושקת, מחולקת ל-3 אונות, האמצעית רחבה מהצדדיות. עמוד העלי מפוצל בקצהו כלשונו של נחש. הזרעים (הפרודות) מפרישים ריר בהירטבם.
בסוג 700 מינים. בארץ 22 מינים, מהם ימתיכוניים ומהם מדבריים. עוד 12 מינים מגדלים בארץ בגינות-נוי.
יש דורשים את שמו מרווה – מוריה, מתוך השערה כי תפרחתה של המרווה (אולי המין מרוות ירושלים) שימשה השראה ודגם לעיצוב מנורת בית-המקדש. השערה זו פותחה ביסודיות בידי הבוטנאים הישראלים אפרים וחנה הראובני ובנם נוגה. אומרים כי השם המדעי של הסוג משמעו להיות בריא, ומקורו בסגולות-הריפוי המיוחסות למיני מרווה, במיוחד למרווה המשולשת. דעה אחרת, סבירה יותר, היא שמשמעו להושיע. בערבית נקראת המרווה המשולשת על שם מריה אמו של ישו, בזכות סגולותיה הרפואיות.


כתב מייק לבנה


מקורות מידע


 
צימרים בצפון   גינון חסכוני בצמחי בר  

israelbiz- בניית אתרים