מרווה מלבינה

הדפסה
  Salvia samuelssonii שם מדעי
שפתניים
Lamiaceae
משפחה
מאוחה מס' עלי כותרת
פשוט צורת העלה
מפורץ שפת העלה
חברות שיחים (בתה וגריגה) בית גידול
מרובע צורת הגבעול
עשבוני רב-שנתי צורת חיים
גולן, גליל, עמקים, הרי שומרון, מדבר שומרון, הרי יהודה, מדבר יהודה ובקעת ים המלח, עין גדי, שפלה, נגב צפוני, נגב והרי אילת, תפוצה בארץ
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
עונת הפריחה

מרווה  מלבינה
צילום: © יעקב גרזון   עמק האלה, אפריל
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

תמונות נוספות:

מידע נוסף

מרווה מלבינה היא צמח רב-שנתי של חבל הסְפָר, ברצועה המשתרעת בין החבל הימתיכוני לחבל הערבתי. עלי השושנת מחולקים. הצמח מכוסה שיער מלבין ושערות בלוטיות קצרות. גבעול התפרחת מכוסה שערות צפופות. כל חלקי הצמח שמעל לקרקע מתייבשים מדי שנה ומתים, והם ניתקים בבסיסם מהשורשים ונפוצים כיחידה אחת במנגנון של "צמח-גלגל".
מרווה מלבינה פורחת ממרס עד מאי. כותרתה גדולה, לבנה או בצבע קרם. כל אחד מדורי הפרחים עטוף בזוג חפים משולשים היוצרים ספל סביב הגבעול.
מרווה מלבינה גדלה בעיקר בשולי החבל הימתיכוני במרכז הארץ, חודרת מעט אף דרומה למדבר המתון. היא נעדרת מצפונם של מישור החוף וחבל ההרים. תפוצתה העולמית משתרעת בארצות מזרח הים התיכון ומערב אסיה.


מרווה היא סוג גדול במשפחת השפתניים, טיפוסי למשפחה מבחינות רבות, וייחודי בצורת ההאבקה שלו, ביחסיו עם החרק המאביק, ובמבנה הפרח המותאם לכך. נוסף על הסימנים המשותפים לסוגים רבים במשפחת השפתניים (פרח דו-שפתני, 4 אבקנים, עלים נגדיים, גבעול מרובע, ריח חריף) – מתאפיין הסוג מרווה בפרח ששניים מאבקניו התנוונו, והוא נותר עם שני אבקנים בלבד. האבקנים גדולים, כל אבקן מחולק לשתי זרועות: התחתונה אינה נושאת אבקה, אלא משמשת מִדְרָך לחרק במנגנון ההאבקה: בדרכו אל הצוף שבפרח נאלץ החרק לדרוך על הזרוע התחתונה, וזו מפעילה כמנוף את הזרוע העליונה, כך שזו מתכופפת וזורה באופן פעיל אבקה על גבו של החרק. בפרח מבוגר יותר יוצאת הצלקת לעמדה שהיא גורפת את האבקה מגבו של החרק. כך נמנעת במידה רבה האבקה עצמית: ביומיים הראשונים של הפריחה, כאשר האבקנים מפזרים את אבקתם, אין הצלקת של אותו פרח בשלה עדיין לקבל אבקה. מנגנון כזה מקובל במינים רבים של צמחים, וחובבי לטינית קוראים לו פרוטאנדריה, היינו הקדמת השלב הזכרי. המאביק הטיפוסי הוא דבורים גדולות ובינוניות.
השפה התחתונה של הכותרת מפושקת, מחולקת ל-3 אונות, האמצעית רחבה מהצדדיות. עמוד העלי מפוצל בקצהו כלשונו של נחש. הזרעים (הפרודות) מפרישים ריר בהירטבם.
בסוג 700 מינים. בארץ 22 מינים, מהם ימתיכוניים ומהם מדבריים. עוד 12 מינים מגדלים בארץ בגינות-נוי.
יש דורשים את שמו מרווה – מוריה, מתוך השערה כי תפרחתה של המרווה (אולי המין מרוות ירושלים) שימשה השראה ודגם לעיצוב מנורת בית-המקדש. השערה זו פותחה ביסודיות בידי אפרים וחנה הראובני ובנם נוגה. אומרים כי השם המדעי של הסוג משמעו להיות בריא, ומקורו בסגולות-הריפוי המיוחסות למיני מרווה, במיוחד למרווה המשולשת. דעה אחרת, סבירה יותר, היא שמשמעו להושיע. בערבית נקראת המרווה המשולשת על שם מריה אמו של ישו, בזכות סגולותיה הרפואיות.

כתב מייק לבנה

מקורות מידע


 
גינון חסכוני בצמחי בר