קדד הנגב הוא צמח רב-שנתי זקוף אך נמוך, עד 20 ס"מ, שפרחיו נישאים בקרקפת. הצמח כולו מכוסה שערות הדוקות מכסיפות עם 2 חודים, המחוברות לצמח באמצען. העלים ערוכים לאורך הגבעולים (לא בשושנת). העלים מחודדים וצפופים. העלעלים מכוסים שערות משני צידיהם. עלי הלוואי מכוסים בשערות שחורות.
קדד הנגב פורח באביב, במרס–אפריל. הגביע סגול, שערותיו ארוכות. אורך שיניו כאורך צינורו. צבע הכותרת לבן, ורוד, סגול או שילוב של אלה. הפרח מלבין בהזדקנו. ציר התפרחת ארוך מן העלים שסביבו. הפרחים יושבים על ציר התפרחת ללא עוקץ, מעין קרקפת. כשציר התפרחת אופקי הוא מתעקל בקצהו בזוית ישרה מעלה, כך שהתפרחת זקופה. הפרי קצר וישר, מכוסה שערות מפושקות שאורכן כעובי הפרי. הגביע עוטף כליל את הפרי הבשל.
קדד הנגב גדל בסלעים קשים, במדרונות אבניים ובערוצים בערבה ובמדבר. גדל בארץ רק בנגב על כל חלקיו. תפוצתו העולמית משתרעת במדבריות המזרח התיכון.
קדד הוא סוג ענק של קטניות עם פרחים פרפרניים ועלה מנוצה למספר גדול של זוגות-עלעלים. אין קנוקנת בקצה העלה, ובכך קל להבדיל בין קדד לבין בקיה. מאפיין את הסוג פרי קדוד, היינו שקליפתו כפופה מתפר-הגב פנימה ויוצרת מחיצה המחלקת את הפרי לאורכו לשתי מגורות. קל לזהות את ייחודו של הפרי לפי השקע שלאורך תפר-הגב. הסוג קדד הוא מתחרה רציני על התואר "הסוג עם מספר המינים הגדול ביותר" – מונים 2000 מיני קדד בעולם, רבים מהם במערב אסיה ומרכזה. גם בארץ הוא ראשון במספר מיניו: 55 מינים שונים של קדד גדלים בחלקי הארץ השונים, רבים מהם בתנאים קיצוניים, כמו מדבר או מרומי הרים. כחצי מן המינים בארץ הם עשבים חד-שנתיים, אך חלק מן המינים הם בני-שיח קוצניים.
כתב מייק לבנה