ציפורנית מצויירת היא עשבוני רב-שנתי הבולט בפריחתו בשלהי הקיץ ובסתיו, כשכל הנוף צרוב-שמש ומעטים הפורחים. הצמח מבודר ודליל, גובהו 60 ס"מ. העלה ביצי רחב. הצמח פורח בקיץ כאשר אין הוא נושא כלל עלים, ורק גבעוליו ירוקים ומטמיעים, והוא מהווה בכך דוגמה אופיינית לצמחים רותמיים.
ציפורנית מצויירת פורחת כמעט כל השנה, ממרס עד ינואר אך היא מתבלטת בנוף בעיקר מיולי עד נובמבר, כי היא מהמעטים הפורחים אז. הפרח לבן, קוטרו כ-15 מ"מ. הגביע קירח. הפריחה דלילה. את התואר "מצויירת" מבינים רק כאשר מסתכלים לפרח "מתחת לשמלה", מצידו האחורי, שם מתגלה ציור יפה של עורקי-אורך עדינים מסועפים בארגמן עז על הרקע הלבן. ציור כזה יש לפרחים אחרים רבים בצידם העליון, ואז מסבירים לנו שאלה "קווי-צוף", הבאים להנחות את המאביקים אל מקור הצוף בפרח. אבל איך נסביר זאת כאן? אולי הם נועדו כדי לעורר בנו הרהורי ספק אם אמנם קוים כאלה, גם בהיותם בצד העליון, אכן נועדו להנחות מאביקים אל הצוף? מכל מקום הם מקנים לפרח חן מיוחד, השמור רק ליודעי ח"ן.
הפרח הזה מתקשר אצלי לויכוח עקרוני על הנאה מיופיים של פרחים:
ידידי הוא צייר, אמן בנשמתו וסקרן ברוחו, חובב טיולים ויופי. יום אחד בשעת טיול סנט בי ואמר: "מה יתרון לך עלי? הרי אתה משקיע מאמץ וזמן ללמוד שמו של כל פרח, מחטט בקרביו ומדייק בתיאורו. למה לך כל זאת? הנה שנינו יוצאים לשדה ונהנים מיפי הפרחים באותה מידה. אולי אני נהנה אף יותר, כי אינני עסוק בניתוח ייחודו של פרח זה או אחר". אמרתי לו "צא ואראך את הציפורנית המצויירת. לכאורה פרח לבן קטן, לא בולט, לא תעיף בו מבט שני. ואילו אני, היודע כי שמו 'מצויירת', מחפש את סיבת שמו ומגלה אוצר של יופי הנסתר מעיניך. קח, הפוך את הפרח והסתכל בו מאחור". הסתכל ידידי בפרח מלמטה, ונאלץ להודות כי מצא בו יופי שלא היה מוצא לולא העמיק ללמוד.
ציפורנית מצויירת נפוצה בצפון הארץ, משני עברי הירדן. תפוצתה העולמית משתרעת בארצות מזרח הים התיכון.
ציפורנית היא סוג גדול ומגוון במשפחת הציפורניים. מונים בו כ-400 מינים, רובם עשבוניים רב-שנתיים או חד-שנתיים, מיעוטם בני-שיח. מרכז הסוג בארצות הים התיכון. בארץ גדלים בר 43 מינים, והריהו הסוג השלישי בגודלו (מבחינת מספר מיניו), אחרי קדד ותלתן. מינים נוספים של ציפורנית מגדלים בתרבות כצמחי נוי.
העלים נגדיים, תמימים, מוארכים לרוב, ואין להם עלי-לוואי (במשפחת הציפורניים יש לסוגים רבים עלי-לוואי).
צבע הפרחים לרוב אדום לגווניו, בין ורוד לארגמן.הפרח מטיפוס 5: יש לו 5 עלי גביע, 5 עלי כותרת, 5 (או 10) אבקנים. השחלה עילית, והיא נישאת לרוב על עוקץ ולא יושבת כמו ברוב הצמחים, ובראשה 3 עמודי-עלי. הגביע צינורי, מעורק לאורכו, לרוב ב-10 עורקים. עלה הכותרת מחולק בצורה ברורה לשני חלקים שונים: החלק הבסיסי צר וארוך, והוא נקרא בשם ציפורן (ועל שמו נקראים המשפחה והסוג); והחלק העליון רחב ושמו טרף. הציפורן לרוב זקופה, חבויה בגביע, ו-5 הציפורנים צמודות כצינור. הטרף פרוש, במינים רבים הוא שסוע לשניים, כך שנראה כאילו מורכב הפרח מ-10 עלי כותרת. במעבר בין הציפורן לטרף יש תכופות קשקשים קטנים, המצטרפים ליצור מעין עטרה. האבקה עצמית נמנעת על-ידי הפרדה בזמן בין הבשלת אברי הזכר לאברי הנקבה: הפרח פתוח 3 יממות, ב-2 הראשונות הוא נמצא בדרגה זכרית, ובשלישית בדרגה נקבית.
הפרי הלקט, צורתו כחבית או ביצה או כדור, והוא נישא רוב בראשו של גבעולון הנקרא "נושא-פרי" (גינופור). הזרעים העליונים מתפזרים בנקל עם טלטול הצמח, התחתונים נותרים שמורים בפרי עד לחורף הבא.
הסוג ציפורנית קרוב לסוג ציפורן ודומה לו, נבדל ממנו בעלי הגביע: בציפורן יש דוּרים אחדים של חפים העוטפים את עלי-הגביע, החיצוניים קצרים יותר, והם ערוכים כרעפי-גג, החיצוניים חופים על הפנימיים; ואילו בציפורנית יש רק דוּר אחד של 5 עלי גביע,ללא חפים, והם מאוחים לצינור ארוך, רק בקצהו הם מפורדים לשיניים קצרות. כמו-כן הם נבדלים במספר עמודי העלי: בציפורן מספרם 2, בציפורנית מספרם 3.
כתב מייק לבנה