כרכום גיארדו הוא גיאופיט נמוך חסר גבעול. הוא מתחיל לפרוח בסתיו כשהוא עדיין ללא עלים בפרחים גדולים (אורכם 5 ס"מ), היוצאים ישר מהקרקע, מוציא עלים בחורף, מעלה פרי באביב ומתייבש בראשית הקיץ. עליו צרים במיוחד, רוחבם 1 מ"מ, במרכזם לאורכם פס כסוף. הפקעת חד-שנתית, כל שנה נוצרת פקעת חדשה מעל לפקעת המתרוקנת של השנה שעברה, ושורשים מתכווצים חוזרים ומציבים אותה בעומק הנכון. קליפות הפקעת עשויות סיבים מקבילים, צפופים, המתפצלים לכל אורכם. המין נקרא על שם בוטנאי צרפתי. הצמח מוגן.
כרכום גיארדו פורח בנובמבר. הפרח נכון, זקוף, יוצא ישר מן הקרקע, חלקו התחתון נותר טמון באדמה. צורתו כמשפך או גביע צר ואלגנטי. חלקו התחתון מאוחה, צר וצינורי; חלקו העליון נפוח או פרוש, מפורד ל-6 אונות-עטיף שוות, או לעיתים 3 הפנימיות קצרות יותר. העטיף לבן, עם שרטוטי-אורך בלתי-סדירים בסגול בצידו החיצון ובחלקו התחתון, בדומה למין הנפוץ יותר, הכרכום החורפי. יש גיוון בתוך האוכלוסיות בעוצמתם של קוים אלה, מפרטים שקוים אלה חסרים אצלם (במיוחד באוכלוסיית חוף הכרמל) ועד למקרים קיצוניים בודדים, שהקווים רחבים יותר מהרקע הלבן שביניהם. לפרח 3 אבקנים ושחלה תחתית (להבדילו מסתוונית, שיש לה 6 אבקנים ושחלה עילית). זירי האבקנים קצרים מן המאבקים. המאבקים ארוכים, תחתיתם דמויית-חץ, צבעם צהוב (להבדיל מהכרכום החורפי הנפוץ, שצבע אבקניו חאקי כהה). עמוד העלי מתפצל ל-3 זרועות, וכל אחת מהם מתפצלת שוב לאונות רבות. הפרי מתפתח כשהוא טמון בקרקע, ועם הבשלתו מתארך עוקץ הפרי ומעלה אותו אל מעל לפני הקרקע. הפרי נפתח ב-3 קשוות. הזרעים רבים, כדוריים.
כרכום גיארדו שכיח בבתה עשבונית ובחורש דליל. נפוץ בעיקר בגולן, גם בחרמון, בגליל העליון, בחוף הכרמל ובאֱדום. תפוצתו העולמית מצומצמת לארץ ישראל ולסוריה בלבד, והוא אנדמי ללבאנט.
בסוג כרכום 90 מינים, הנפוצים בעיקר במערב אסיה ובדרום-מזרח אירופה. מרכז המגוון וההתמיינות של הסוג ממוקד בהרי המזרח התיכון והבלקן. בארץ גדלים 7–9 מינים, מהם רק אחד נפוץ. עשרות מינים, שמוצאם ברובם מטורקיה ומזרחה, נפוצים כצמחי נוי ברחבי העולם. מיני כרכום מקובלים בגינות כצמחי-מרבד-צבעוניים, כי הם פורחים ללא עלים, ומקנים לגן צבעוניות רבה. מיני הכרכום השונים פורחים בצבעים רבים ועליזים, בארץ בעיקר בלבן ובגוני ורוד-סגול-כחול.
קל להבדיל בין הכרכום לבין הסתוונית הדומה לו: לכרכום, כמו לכל בני משפחתו, 3 אבקנים ושחלה תחתית, לעומת 6 אבקנים ושחלה עילית לסתוונית. קל להבחין בכרכום גם לפי העלים: ברוב המינים הם סרגליים-מחטניים צרים, רוחבם 2 מ"מ או אף פחות, ולאורכם נמשך במרכזם פס-אורך מכסיף.
בעולם העתיק שימש הכרכום כצבע צהוב משובח ויקר לצביעת מזון ואריגים. הצבע הופק מן השורשים, וצבע משובח במיוחד הופק מן הצלקות. כדי להמחיש עד כמה יקר הצבע מהצלקות יצויין כי דרושים למעלה ממאה פרחים כדי להפיק גרם אחד של צבע. התבלין שנמכר בשווקים בתור "כורכום" איננו מופק מכרכום, אלא מצמח אחר בשם כורכומה, ממשפחת הזנגביליים, או מקורטם הצבעים. הצמח נוצל גם לשימושים רפואיים ומאגיים שונים. יהודים רבים בארץ ובעולם התפרנסו כצַבָּעִים, וכך זוהה הצבע הצהוב של הכרכום עם יהודי, ועוד מימי הביניים נודע טלאי צהוב כסימן ליהודי.
כתב מייק לבנה
היכן פורח כרכום גיארדו?
בעמוקה, בנחל ראש פינה, בגולן