דבורנית שחומה

הדפסה
  Ophrys fleischmannii שם מדעי
נחלה בונייה שם ערבי
  نحله بنيه أللّغة آلعربيّة
סחלביים
Orchidaceae
משפחה
6 מס' עלי כותרת
פשוט צורת העלה
תמים שפת העלה
חברות שיחים (בתה וגריגה) בית גידול
עגול צורת הגבעול
בעל בצל או פקעת (גיאופיט) צורת חיים
חרמון, גליל, גלבוע, כרמל, הרי שומרון, הרי יהודה, תפוצה בארץ
הצג מפת תפוצה
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
עונת הפריחה
צמח מוגן

דווח לנו

דבורנית שחומה
צילום: © אבנר כהן  
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

תמונות נוספות:

מידע נוסף

דבורנית שחומה היא צמח רב-שנתי חורפי עם פקעת באדמה (גיאופיט). זה מין שכיח למדי, נחשב בקרב חובבי הסחלבים בתור "לא מעניין במיוחד". בבסיסו 4–7 עלים אזמליים רחבים. מבין העלים עולה גבעול בשרני, גובהו 10–25 ס"מ, חלקו התחתון עטוף בעלים וחלקו העליון נושא 2–7 פרחים בשיבולת דלילה.
דבורנית שחומה מקדימה בפריחתה, ומתמידה במשך תקופה ארוכה, בין נובמבר לאפריל. יתכן שראוי להפריד את הפרטים מקדימי-הפריחה למין נפרד. השפית קצרה, פחות מ-15 מ"מ. צבעה שחום, נוטה עיתים לארגמן ועתים לירקרק. חלקה הבסיסי בהיר יותר, מעין כחלחל. מרקמה קטיפתי. במרכזה כתם בהיר. הפרח דומה לדבורנית כחלחלה, אך קטן יותר.
דבורנית שחומה שכיחה בבתה גירנית מוארת בחבל ההר הימתיכוני. תפוצתה העולמית מצומצמת לארצות שבמזרחו של הים התיכון: רק ארץ-ישראל, סוריה וטורקיה.

הסוג דבורנית כולל גיאופיטים ממשפחת הסחלביים, שפרחיהם קטנים אך יפהפיים ומעניינים במיוחד. רבים מהם מזכירים לנו דבורה, ונראה שגם לדבורים הם מזכירים דבורה, וכך הם זוכים להאבקה.
הפקעת חד-שנתית: היא מתמלאת במשך החורף, והולכת ומתרוקנת בחורף הבא, כשהיא מספקת מזון לנצר המתפתח, ולידה מתחילה להתמלא פקעת חדשה. למשך זמן-מה אפשר למצוא 2 פקעות – ישנה וחדשה – זו ליד זו, כזוג אשכים. מתוך הפקעת עולים בחורף עלים דמויי אזמל, אורכם עד 10 ס"מ ורוחבם עד 3 ס"מ, ערוכים בשושנת, קצת בשרניים וקצת מבריקים. מבין עלי השושנת עולה באביב גבעול זקוף ובלתי מסתעף בגובה 10–30 ס"מ, כמעט חסר עלים, ובראשו שיבולת של 4–20 פרחים, כל פרח יושב בחיק עלה (חפה) ארוך.
לפרח 6 עלי עטיף בשני דוּרים. אין לפרח דורבן (להבדיל מן הסוג סחלב). האבקן יחיד. עמוד העלי והצלקת מעורים באבקן למבנה הנקרא עמודון. לאבקן שתי אבקיות, כל אחת מהן קשורה לבלוטה דביקה נפרדת, ויוצאת בשלמותה משנדבקת הבלוטה לראש החרק המאביק. עלה-העטיף התחתון בדור הפנימי גדול ומיוחד, נקרא בשם שפית. השפית גדולה לרוב מיתר עלי הכותרת, והיא קמורה, קטיפנית מלמעלה, צבעונית ומצויירת בדגמים קישוטיים. הצבע השולט הוא לרוב גווני חום. במרכזה כתם מבריק, הנקרא "כתם הראי". במינים רבים "מתחזה" הפרח לדבורה: בצבעיו, בעיטוריו, במגעו, ואפילו בריחו: הוא מפריש ריח (פרומון) של נקבת-דבורה בהתייחמה. ואכן מואבקים מיני דבורנית על-ידי זכרים של דבורים, המבצעים על הפרח תנועות-הזדווגות. כל מין של דבורנית מואבק כנראה על-ידי מין מסוים של דבורה. הסתכלויות מאלפות בהאבקת דבורניות נרשמו בידי דרווין במאה ה-19.
הפרי צורתו כמלפפון קטן מחודד בקצהו, אורכו 2–3 ס"מ, ובו זרעים רבים, זעירים כאבק, מאות-אלפים זרעים לכל פרי. הם נפוצים באמצעות הרוח למרחקים עצומים, אך בהיותם חסרי מאגר מזון הם נובטים רק בתנאים מיוחדים: כאשר הם נקלטים כטפיל על קורי פטריה מתאימה. הנבט חי כטפיל לפחות בשנותיו הראשונות.
בסוג 40 מינים, בעיקר בארצות מזרח הים התיכון, עם חדירה מערבה, צפונה (אנגליה, סקנדינביה) ומזרחה (הים הכספי). בארץ 9 מינים.


כתב מייק לבנה בעקבות אמוץ דפני

מקורות מידע



 
צימרים בצפון   גינון חסכוני בצמחי בר  

israelbiz- בניית אתרים