תיאור הצמח: שיח זקוף ורעיל ממשפחת הסולניים, שגובהו 150-80 ס"מ. גדל בבתי-גידול עזובים, בצדי דרכים, בשטחים עירוניים, בקרבת אשפתות וסביב ברזים וצינורות דולפים. בבתי-גידול אלה הוא מצוי כמעט בכל אזורי הארץ. כל חלקי הצמח שעירים, הגבעולים והענפים גליליים, מעוצים בחלקם התחתון. העלים דמויי ביצה ותמימים. הפריחה בעיקר בחודשי הקיץ. הפרחים יושבים בחיק העלים העליונים, בקבוצות צפופות, וצבעם ירוק-צהבהב. הפירות כדוריים, אדומים ועסיסיים. הם נאכלים על-ידי ציפורים המפיצות את הזרעים. מועד האיסוף של העלים – במשך כל ימות השנה.
רפואה עממית: אחד הצמחים המקובלים ברפואה העממית של הערבים בארץ-ישראל לריפוי פצעים. לצמח יקרו בשם סמוה. יעיל מאוד נגד זיהומים בפצעים פתוחים, ויש המשתמשים בו גם לריפוי גידולים סרטניים בעור.
אופן השימוש: הדרך הטובה ביותר לטיפול בפצעים היא לטגן את עלי הצמח בשמן-זית, כ5- דקות ולהדביק את העלים על הפצעים. מומלץ לחבוש גם בתחבושת בד. טיפול זה הוכח כיעיל ומהיר. לטיפול בגידולים סרטניים: מטגנים 100 גר עלים בכוס שמן-זית, במשך כרבע שעה. אוספים את השמן ושומרים אות ובכלי זכוכית אטום. שמן זה מורחים על גידולי עור, פצעים, שריטות, חבלות וחבורות. הוכח כיעיל ביותר.
אזהרה – מכיוון שהצמח הוא רעיל, אנו ממליצים להשתמש בו אך ורק בשימוש חיצוני, כאמור.
מתוך ילקוט הצמחים של נסים קריספיל
