משפחת האלתיים (Anacardiaceae) מונה כ-80 סוגים וכ-800 מינים, ונפוצה בעיקר באזורים הטרופי והסובטרופי ומעט באזור הממוזג, בשני חצאי כדור-הארץ. משפחה זו נמנית על סדרת הסבונניים (Sapindales), וקרובות אליה משפחות האדריים, האיזדרכתיים, הפיגמיים והסימרוביים. השם המדעי של המשפחה נקבע על-פי הסוג Anacardium שאחד מהמינים שלו הוא אגוז הקשיו.
על משפחת האלתיים נמנים עצים, שיחים ומטפסים מעוצים, ירוקי-עד או נשירים שהקליפה, העלים והפירות שלהם מכילה ביבי שרף שריחו אינו נעים. הם נפוצים כצמחי בר, כעצי פרי, כצמחי גינון וייעור וחלקם שימושיים גם בתעשיית העורות (כמקור לחומר בורסקאות), והצבעים. כל זה מקנה למשפחה זו ערך כלכלי רב. השרף של כמה וכמה מינים מכיל את החומר Urushiol שעלול לגרום לתגובות אלרגיות בעור או במערכת הנשימה.
העלים של הצמחים במשפחת האלתיים מסורגים בדרך-כלל, ולרוב מורכבים וללא עלי-לוואי. במינים שלהם עלים מורכבים, שפת העלעלים משוננת והם מסודרים בזוגות נגדיים לאורך פטוטרת העלה. יש מינים שהעלים שלהם תלתניים ובמינים אחרים העלים כוללים מספר רב יותר של עלעלים ובחלקם עלעל בודד בקצה הפטוטרת.
הפרחים נכונים קטנים ולא צבעוניים ערוכים בתפרחות בצורת מכבד. הפרחים חד או דו-מיניים. הצמחים חד-ביתיים, דו-ביתיים או פוליגמיים. (צמח פוליגמי הוא צמח שבו נמצאים פרחים ממין אחד יחד עם פרחים דו-מיניים על אותו פרט.) בהרבה ממיני המשפחה קיימת האבקת רוח באופן בלעדי או לצד האבקת חרקים. לגביע 5-3 אונות. לכותרת מספר אונות זהה, או שהיא חסרה. מספר האבקנים כמספר אונות הגביע או כפול מהן. והם יוצאים מבסיסה של טבעת בשרנית או דמוית ספל.
השחלה עילית. מספר עלי השחלה 3-1 או 5. בכל אחד מהם ביצית אחת. עמודי עלי אחד או יותר. הפרי דמוי בית-גלעין או אגוזית, חד-זרעי או עם מספר זרעים בהתאם למספר עלי השחלה.
לפי מאמר שהתפרסם לאחרונה Kozhoridze et al. (2015) DOI: 10.1111/ecog.01496 ע"י קבוצה מאוניברסיטת בן-גוריון בראשותו של פרופ' אבי גולן-גולדהירש, מוצאה של משפחת האלתיים הוא לפני יותר מ-85 מיליון שנה ביבשת גונדוונה שממנה נוצרו היבשות של חצי הכדור הדרומי. אזור המוצא של המשפחה נמצא כיום בדרום-אמריקה. ממנו התפשטו צמחי המשפחה לאפריקה, שגם היא הייתה חלק מיבשת גונדוונה וליבשת לאוראסיה שממנה נוצרו היבשות של חצי הכדור הצפוני, צפן אמריקה, אירופה ואסיה.
לפי צורת העלים, צורת המצעית ומספר עלי השחלה מתחלקת משפחת האלתיים ל-5 שבטים, מהם ייזכרו כאן שלושה:
שבט המנגיים (Anacardieae) – כולל עצים עם עלים פשוטים. ביניהם:
מנגו הודי (Mangifera indica) – מקור הסוג מנגו בדרום-מזרח אסיה, משם הועבר לאזורים נוספים בעולם. הריכוז הגבוה ביותר של מיני מנגו נמצא בהודו. מנגו הודי הוא המין הנפוץ ביותר בתרבות בהרבה ארצות טרופיות וסובטרופיות. זהו עץ ארוך חיים (קיימים פרטים בני 300 שנה שעדיין מניבים) שגובהו מגיע לעשרות מטרים ועומק שורשיו יכול להגיע ל-6 מ'. העץ ירוק-עד. הפרח קטן, לבן, שלו 5 עלי-כותרת וריח מתקתק. התפתחות הפרי עד להבשלה אורכת 3-6 חודשים. הפרי הבשל גדול, אסימטרי, קליפתו ירוקה (אקסוקרפ), ציפה עסיסית (מזוקארפ) בצבע צהוב-כתום ושכבה פנימית קשה וסיבית צמודה אליה (אנדוקארפ). במרכז נמצא זרע גדול ופחוס. פרי המנגו ומזונות המוכנים ממנו כמו ממרח עמבה עלולים לגרום לתגובה אלרגית.
אגוז הקשיו (Anacardium occidentale) – מוצאו בצפון-מזרח ברזיל ומשם הובא על-ידי הפורטוגזים לאפריקה ולדרום-מזרח אסיה. עיקר הייצור של פרי זה כיום הוא בדרום-מזרח אסיה ובאפריקה. פרי הקשיו הוא בית-גלעין בתורת כיליה העטוף בקליפה קשה. תוך-כדי הבשלתו מתעבים מאוד עוקץ הפרח והמצעית ומתפתחים לפרי מדומה דמוי אגס, מתוק ועסיסי מאוד, המכונה "תפוח הקשיו". בית הגלעין עצמו מתפתח בקצה ה"תפוח" וגם הוא מכיל חומרים אלרגניים או רעילים. הפרי עובר טיפול מיוחד שבמהלכו מחולץ הזרע מהקליפה ולאחר קלייה הוא נקי מהחומרים האלרגנים וראוי למאכל. מאגוזי הקשיו מופק גם שמן מאכל שצבעו כהה. "תפוח הקשיו" הוא פרי מאכל עסיסי מאוד העשיר בויטמין C. הוא משמש להכנת מיצים אך קליפתו הדקה נפגעת בקלות ולכן לא ניתן לשווק אותו למרחקים.
שבט המומביניים (Spondieae) – כולל עצי-פרי בעלי עלים מנוצים.
בסוג מומבין (Spondias) 17 מינים שחלקם מאמריקה הטרופי וחלקם מדרום-מזרח אסיה ואוקיאניה. העלים שלהם מנוצים בדרך-כלל. לעשרה מינים בסוג יש פירות עסיסיים, מתוקים ודמויי שזיפים. ביניהם המומבין הצהוב ששמו המדעי Spondias mombin שלפיו ניתן השם העברי לפירות אלה.
שבט האוגיים (Rhoideae) – השבט הגדול מכולם במספר מיניו.
בארץ הוא כולל את הסוגים אלה (Pistacia), אוג (Rhus) ופלפלון (Schinus). מיני השבט הם עצים או שיחים שיש להם עלים מורכבים ופרחים חד-מיניים.
הסוג אלה נוצר לפי דעתם של מחברי המאמר הנזכר לעיל, במרכז אסיה ומשם התפשט מזרחה לדרום-מזרח אסיה והגיע לצפון אמריקה ממערב. מינים אחרים נדדו דרומה לאפריקה ומערבה לאירופה. כך אנו מוצאים כיום מיני אלה בחגורה חובקת עולם מתאילנד אל חצי-האי האיברי ובצפון אמריקה. מיני האלה נחלקים לנשירים וירוקי-עד בהתאם לתנאי בבתי הגידול בהם נוצרו. הנשירים מותאמים לבתי-גידול בהם יש הבדלי טמפרטורה קיצוניים בין קיץ לחורף.
הסוג אלה מונה בישראל 3-5 מינים: אלה ארץ-ישראלית, אלה אטלנטית, אלת המסטיק, אלת הכלאיים ואלה אמיתית. אלת הכלאיים (Pistacia saportae) היא צמח כלאיים בין אלת המסטיק ואלת הטרבינת, שהיא מין מערב ימתיכוני. אך ייתכן שאלות הכלאיים המקומיות מקורן בהכלאות של אלת המסטיק עם אלה ארץ-ישראלית או אלה אטלנטית. אלה אמיתית (Pistacia vera) היא צמח התרבות וידוע פרט אחד, ככל הנראה פליט תרבות, הצומח בר ליד מעיין צורים שלרגלי הישוב ראש-צורים בגוש עציון. מיני הסוג הם דו-ביתיים. לפרחים עטיף פשוט, עשבוני, וההאבקה נעשית ע"י הרוח. במחקר נשערך בארץ זוהתה אבקת האלה כגורם אלרגיה. פרי האלה הוא בית-גלעין קטן. כיום יש ערך מסחרי רק לאלה אמתית (Pistacia vera), שפירותיה גדולים יותר ומשמשים למאכל כ"פיצוחים" (פיסטוק חלבי או פיסטוק שאמי). מקורו של המין במרכז אסיה וכיום מגדלים אותו בארצות רבות באזור הים-תיכוני ובאמריקה, כשהוא מורכב על אלה אטלנטית או אלה ארץ-ישראלית. הפרי של האלה האמיתית נזכר כבר בגמרא בשם "פיסתקא" ויש המפרשים את הבוטנים הנזכרים במקרא (בראשית מ"ג, י"א) כחלק ממנחת יעקב ובניו ליוסף גם כן כפירות האלה האמיתית.
הסוג אוג מונה בארץ 3 מינים: אוג הבורסקאים (Rhus coriaria), אוג קוצני (Rhus tripartita) ואוג מחומש (Rhus pentaphylla) שממנו קיים בארץ פרט אחד בלבד הצומח בר במורד הדרומי של רכס ראש הנקרה. פרחי הסוג אוג הם חד-מיניים. אוג הבורסקאים ואוג מחומש הם חד-ביתיים. אוג קוצני הוא דו-ביתי או פוליגמי. הפרחים בעלי עטיף עשבוני.
מינים של הסוג Toxicodendron היו שייכים בעבר גם הם לסוג אוג. ידועים ביניהם Toxicodendron radicans ומינים נוספים הידועים בשמות העממיים poison ivy שפירושו המטפס הרעיל או poison oak שפירושו האלון הרעיל. השרף של מינים אלה המכיל ריכוז גבוה של החומר Urushiol שגורם לגירוי קשה בעור. הם מצויים בצפון אמריקה, בצפון אסיה ובדרום-אמריקה. מהשרף של המין Toxicodendron verniciflua שמוצאו בסין ויפן מפיקים לכה המשמשת לציפוי מבריק, קשה ועמיד מאוד לכלים ורהיטים.
הסוג פלפלון (Schinus) מיוצג בארץ ע"י שני מינים שיובאו למטרות גינון והפכו לצמחים פולשים פליטי תרבות, פלפלון דמוי אלה (S. terebinthifolius) שמוצאו מברזיל, ופלפלון בכות (S. molle) שמוצאו ממקסיקו. שני המינים הם דו-ביתיים מואבקי רוח ופירותיהם מופצים על-ידי ציפורים. שניהם מפזרים גרגרי אבקה שגורמים לאלרגיה.
קוטינוס מזרחי הוא שיח נוי שניכר בתפרחות הגבוהות והשעירות שלו. הוא מתאים לגינון בעיקר באזור ההר כי הוא דורש קור.
כתבה ליאורה קרת, ערך עמרם אשל
