משפחת הבאשניים   Cleomaceae

משפחת הבאשניים בסדרת הצלפאים (Brassicales, שבה גם מורינגיים, סלודוריים, רכפתיים, צלפיים, מצליבים ועוד 11 משפחות ללא נציגים בבר בישראל), כוללת כ-10 סוגים וכ-250 מינים. בעבר נכללו סוגי המשפחה במשפחת הצלפיים (וכך החלוקה במגדירי הצמחים), אולם עקב מחקרים פילוגנטיים-מולקולריים של השנים האחרונות, אלה הופרדו ומהווים משפחה בפני עצמה.
המשפחה קרויה על שם הסוג הגדול שבה, באשן, שם המתאר את ריחם הרע (מבאיש) של עלי הצמח, שהופיע לראשונה במגדיר הצמחים העברי הראשון, משנת תרצ"א (1931), ה"מגדיר לצמחי ארץ-ישראל", מאת איג, זהרי ופינברון, בהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים. שם הסוג המדעי, Cleome (ומכאן שם המשפחה, Cleomaceae), ככל הנראה מיוונית: Kleio – "לסגור", יתכן שקשור למבנה הפרחים בסוג. יש שהציעו שהשם לכבודה של קליאו (Clio, Kleio) , מוזת ההיסטוריה במיתולוגיה היוונית.
הבאשניים התפתחו לפני כ-40 מיליון שנה והם קרובים לצלפיים ולמצליבים. מבנה הפרח וצורת הפרי מזכירים במבט כללי את אלה של מיני משפחת הקטניות, אולם הפרחים אינם פרפרניים. תפוצתם קוסמופוליטית, אך עיקר ריכוזם באזורים הטרופיים והממוזגים-חמים.
הבאשניים הינם עשבים חד-שנתיים, או רב-שנתיים, לעתים מעוצים בבסיסם. אברי הצמח קירחים, או מכוסים שערות בלוטיות, שבהן מיוצרים ואגורים מטבוליים משניים, לרוב גלוקוזינולאטים חריפים ("שמני חרדל"), המגנים על הצמח מפני מזיקים. הגבעולים זקופים בדרך-כלל, אך יש והם שרועים, מסועפים או פשוטים. העלים מסורגים, ערוכים כסליל לאורך הגבעול, לרוב מורכבים, עשויים 7-3 עלעלים, הערוכים כעין כף-יד, לעתים פשוטים, טרפיהם תמימים, או משוננים, נישאים על פטוטרות. עלי-הלוואי נשירים בדרך-כלל, מחולקים ל-8-3 אונות סרגליות-נימיות, לעתים קטנות-קשקשיות, או שעלי הלוואי חסרים. התפרחת אשכול בראשי הגבעולים, או בחיקי עלים, או שהפרחים בודדים. על-פי רוב קיימים חפים בבסיס התפרחות. הפרחים נישאים על עוקצים, דו-מיניים, לעתים מופיעים כחד-מיניים בשל עיכוב בהתפתחותם, נכונים, או בעלי-סימטריה דו-צדדית. העטיף כפול, עשוי 4 עלי-גביע מפורדים, או מאוחים בבסיסם ו-4 עלי כותרת, מפורדים, רעופים, דומים זה לזה, או בגדלים שונים. בפרחים 35-4 אבקנים, זיריהם חופשיים, או מאוחים בבסיסם לעוקץ השחלה (גינופור), לעתים שעירים, המאבקים משחררים אבקה מבעד לחריצי אורך שעל פני הלשכות. לפעמים קיימים צופנים בין האבקנים. השחלה עילית, לעתים נישאת על עוקץ, עשויה עלה-שחלה יחיד, היוצר 2 מגורות, שבכל אחת 18-1 ביציות, ממנה עולה עמוד-עלי יחיד, קצר ועבה, הנושא צלקת כיפתית. הפרי אגוזית, הלקט או מפרדת, מוארך, לרוב נישא על עוקץ ארוך, שהינו התארכות עוקץ השחלה, מכיל 65-1 זרעים, צהבהבים-חומים עד שחורים. אנדוספרם מועט או חסר.
מיני באשניים שונים משמשים כצמחי נוי. מינים שונים משמשים ברפואה עממית, לטיפול בבעיות עיכול ולהורדת חום.
בישראל מיוצגים הבאשניים ע"י סוג יחיד, באשן, עם 4 מינים מקומיים.

כתב: דרור מלמד

מקורות:

  1. Stevens, P. F. (2001 onwards). Angiosperm Phylogeny Website. Version 12, July 2012
  2. Tucker, G.C. (2009). Neotropical Cleomaceae. In: Milliken, W., Klitgוrd, B. & Baracat, A. (2009 onwards), Neotropikey - Interactive key and information resources for flowering plants of the Neotropics. Kew Royal Botanic Garden Website.
  3. Tucker, G.C. & Vanderpool, S.S. Flora of North America, Vol. 7, p. 199, Online.
  4. Watson, L., & Dallwitz, M.J. (2015). The families of flowering plants: Cleomaceae (Pax) Airy Shaw. Online. Version
  5. Zhang, M. & Tucker, G.C. Flora of China Vol. 7, p. 429.
  6. פינברון-דותן, נ. ודנין, א. המגדיר לצמחי-בר בארץ-ישראל. (1998). כנה. ירושלים

חזרה למשפחות הצמחים

נמצאו 4 צמחים ששייכים למשפחת הבאשניים
באשן מחומש
באשן עגול-עלים
באשן תלתני
באשן תמים


גינון חסכוני במים  

israelbiz- בניית אתרים