מונחון - מילון מושגים

במשפחות הסחלביים והאסקלפיים – גוש הנוצר מכל גרגרי האבקה שבלשכה, הדבוקים זה לזה ומועברים כיחידה אחת הדבוקה לראשו או רגלו של החרק המאביק.

 

החלק בפרח בו נוצרת האבקה. האבקן מורכב מזיר הנושא מאבק שבו נוצרת האבקה.
האבקן נחשב לחלק הזכרי של הפרח. הוא כולל את המאבק בו נוצרת האבקה והזיר הנושא אותו. בהבשלת האבקה נפתח המאבק והאבקה מתפזרת. גרגרי האבקה נושאים את תאי הרבייה הזכריים.
 

פרי יבש חד-זרעי בעל קליפה קשה הנוצר בשחלה עלית.

 

החלק המורחב בראשה של כותרת מאוחה.
האוגן הוא החלק של הכותרת מאוחה המעטר את הפתח שלה. הוא מורחב ויכול להיות מחולק לאונות. הוא משמש מקום נחיתה לחרקים הבאים למצוץ צוף או לאסוף אבקה.
 

החלק של העלה שבין שני מפרצים.
הטרף של העלה המפורץ מחולק לאונות. גם העלים הירוקים וגם עלי הכותרת או עלי הגביע יכולים להיות מפורצים. כל אונה נמצאת בין שני מפרצים. האונות יכולות להיות מעוגלות (כמו בעלי התאנה) או מחודדות (כמו בעלי חסת המצפן)
 

ברוב מיני הצמחים – רקמה מיוחדת בזרע המכילה חומרי תשמורת.
חומרי התשמורת בזרעים הם חלבונים, שומנים ופחמימות בעלי מולקולות ענק. בנוסף נמצאים בזרע גם אנזימים. כל אלה "ארוזים" בזרע בצורה דחוסה ובדרגה גבוהה של יובש, כך שהם נשמרים היטב עד לשלב הנביטה. כאשר הזרע קולט מים במידה מספקת ונוצרת סביבה מתאימה, נכנסים האנזימים לפעולה, מפרקים את מולקולות הענק של חומרי התשמורת ומאפשרים לנבט לנצל אותם לגידולו עד לשלב שבו הוא מסוגל לייצר את מזונו בתהליך הפוטוסינתזה.
 

צמח אנדמי – שתחום תפוצתו מוגבל לארץ אחת או איזור גיאוגרפי אחד
צמח אנדמי ניתן למצוא באופן טבעי בתחומה של יחידה גיאוגרפית אחת, ארץ, חבל ארץ, או חבל עולם. דוגמאות: אנו יכולים לציין צמח אנדמי של הר-הנגב, או של ארץ-ישראל, או של האזור הים-תיכוני.
 

צורת הפריחה של חשופי הזרע (מחטניים, שרביטניים) – גבעול קצר מכוסה קשקשים שבחיקם יושבים אברי הרבייה ואחר-כך הזרעים.
האצטרובל הוא צורת פריחה ייחודית לחשופי הזרע. לא ניתן לכנות אותה בשם פרח או תפרחת מאחר שאיננה מורכבת מאיברים דומים לאלה שבפרחי מכוסי הזרע. האצטרובלים הם חד-מיניים אך שני המינים נמצאים בדרך-כלל על אותו עץ, ולעתים אף בשכנות.  דוגמה - אורן ירושליים. ענף הנושא אצטרובלים זכריים ובקצהו אצטרובל נקבי.                            

 

תפרחת שבה הפרחים יושבים בצפיפות על גבי שזרה (שדרה) מעובה.
תפרחת אשבול מאפיינת במיוחד את מיני משפחת הלופיים. בתחתית השזרה יושבים הפרחים הנקביים ובחלקה העליון – הזכריים. התפרחת עטופה בדרך-כלל בעלה צבעוני גדול הקרוי מתחל. לדוגמה - אחילוף הגליל.   דוגמה נוספת לאשבול היא התפרחת הנקבית של התירס.
 

קשה, קשיח.
עלה או גבעול אשון מכיל רקמות תמיכה רבות המקנות לו קשיות.
 

תפרחת שפרחיה נישאים על עוקצים המסתעפים כולם מציר מרכזי משותף.
אשכול היא צורה של תפרחת שבה הפרחים, ואחריהם הפירות, נישאים על עוקצים המסתעפים כולם מציר מרכזי אחד בלתי מסועף. כבכל ענף גם באשכול החלק הבסיסי מבוגר יותר מהחלק הקרוב לקצה. לדוגמה - זמזומית סגולה.

 

 

גופיף בשחלה, אשר ממנו מתפתח הזרע.
הביצית מכילה את תא הרבייה הנקבי. לאחר ההפריה מתפתח ממנה הזרע הבנוי מעובר ומרקמת מזון.
 

הסביבה בה גדל הצמח באופן טבעי.
בית-גידול הוא המקום בו גדל הצמח באופן טבעי, וכל תנאי הסביבה המאפיינים אותו. התנאים העיקריים שלפיהם ממיינים את בתי-הגידול הם הלחות, הטמפרטורה, תנאי האור, אופי התשתית, אופי הצומח.
 

הפרי של מיני הסוג אלון.
הבלוט מורכב ממעטפת מעוצה ובעלת קשקשים הנקראת ספלול. בתוך הספלול נמצא הפרי עצמו שהוא אגוז גדול. לדוגמה - בלוט של אלון התבור.
 

שערה המפרישה חומר כלשהו, ריחני, דביק או שמנוני
במקרים רבים נמצאת בקצה השערה גולה דמויית ראש סיכה. שערות בלוטיות עשויות להימצא על הגבעול, העלים ואברי הפרח השונים.
הקלק לצפיה

צמח מעוצה נמוך.
בן-שיח הוא שיח נמוך, עד גובה מטר אחד שגזעו וענפיו מעוצים. לעתים החלק המעוצה מצומצם מאוד. לדוגמה - קורנית מקורקפת. 
 

בצל – גבעול קצר ומעובה הטמון באדמה ונושא עלים בשרניים הקרויים גלדים.
בצל הוא אבר התשמורת של חלק מהצמחים הנקראים גיאופיטים, כאלה שניצני ההתחדשות שלהם מתחת לפני הקרקע. הבצל הוא אותו חלק של הצמח המכיל חומרי תשמורת וניצנים המהווים את העתודה לצמיחה בעונה הבא. בבצל אגורים חומרי התשמורת בגלדים הבשרניים העוטפים את הגבעול המרכזי שפרקיו קצרים מאוד. מדי שנה מתרוקנים הגלדים החיצוניים ועוטפים את הבצל כקליפות יבשות ונוצרים גלדים חדשים במרכז. לדוגמה - חצב מצוי .
 

מעובה ועסיסי
עלה בשרני או גבעול בשרני עשויים תאים גדולים המכילים כמות גדולה של נוזלים. האבר הבשרני הוא עבה ורך בדרך כלל. בשרניות קשורה למין הצמח ולתנאי גידולו. היא אופיינית לצמחים האוגרים מים בתאיהם כחלק מההתאמה שלהם לתנאי בית-הגידול, כצמחי מלחה, צמחי מדבר וצמחי סלעים. לדוגמא: צלקנית החרבות
 

שטח בור מכוסה בעשבים חד ורב-שנתיים, בני-שיח ושיחים נמוכים.
הבתות מאכלסות את מרבית שטחי צומח הבר בארץ. באזור הים-תיכוני עשויה הבתה להוות שלב בהתפתחותה של תצורת צומח גבוהה יותר – שיחיה ואחריה חורש. זאת בתנאי שהבתה איננה מופרעת (על-ידי מרעה למשל). בתה מתפתחת בדרך-כלל גם לאחר כריתה של יער או חורש. באזורי ספר המדבר, כאשר כמות הגשמים השנתית אינה מספיקה להתפתחותו של צומח גבוה, מהווה הבתה את תצורת הצומח הגבוהה ביותר האפשרית. אזור נרחב כזה משתרע מזרחית ודרומית לאזורי החורש הים-תיכוני ונקרא בשם בתות הספר הים-תיכוניות.

 

העטיף החיצוני (הירוק בדרך-כלל) של פרח בעל עטיף כפול.
כאשר לפרח יש יותר מדור אחד של עלי עטיף, הדור החיצוני, שהוא בד"כ כולל עלים ירוקים (עשבוני) הוא הגביע. הגביע מחולק לאונות או מורכב מעלי-גביע שמספרם לרוב – קבוע למין.
 

דור של חפים, לעתים מאוחים, המקיף את עוקץ הפרח מתחת לגביע האמיתי.
הגביעון האו דור של עלעלים (חפים) שנמצא מתחת לגביע. מספר עלעלי הגביעון לא תמיד זהה למספר עלי הכותרת והגביע, כפי שזה במשפחת החלמיתיים למשל.
בצילום: מעוג אפיל, חיצים מורים לאיברים הללו: הגביעו,ן הגביע והכותרת. (צילום: ליאורה קרת)
הקלק לצפיה

ציר בלתי מעוצה של הצמח, הנושא עלים, פרחים ופירות.
גבעול הוא הציר של נוף הצמחים הבלתי מעוצים, החד-שנתיים, חלק מהמטפסים וצמחים צעירים. הגבעול מקביל לגזע של הצמחים המעוצים. הגבעול יכול להסתעף לענפים, הוא נושא את העלים, הפרחים והפירות. הגבעול הוא בדרך-כלל על-קרקעי, אך ישנם גם גבעולים המשתרעים על פני הקרקע או שהם תת-קרקעיים. אלה משמשים לרוב להתפשטות הצמח ולרבייה אל-מינית. דוגמאות: - קנה-שורש של עשבוניים רב-שנתיים ממשפחות הדגניים, האיריסיים ועוד, שלוחות תת-קרקעיות (תפוח-אדמה, גומא הפקעים),  ושלוחות על-קרקעיות שהן גבעולים הנושאים בקצותם צמחים צעירים (תות-שדה).
 

הציר המרכזי המעוצה של העץ. מן הגזע מסתעפים כל ענפי העץ.
הגזע הוא הציר המרכזי של נוף הצמחים המעוצים. לעצים יש בדרך-כלל גזע מרכזי אחד ולשיחים יכולים להיות מספר גזעים. בסיס הגזע הוא קרוב לפני הקרקע ולארכו יש ענפים הנושאים את העלים, הפרחים והפירות. הגזע עצמו בדרך-כלל אינו נושא עלים ופרחים אך בחלק מהעצים ממוצא טרופי  (חרוב, כליל החורש, שקמה) יש שהפרחים, ואחריהם הפירות, נישאים ישירות על הגזע.
 

צמח בעל בצל, פקעת או קנה-שורש מעובה, המכילים את חומרי התשמורת ואת ניצני ההתחדשות.
הגיאופיטים הם צמחים רב-שנתיים הפעילים רק חלק מהשנה. בשאר החודשים הם בתרדמה והחלק העל-קרקעי שלהם מתייבש. אברי התשמורת שלהם ממשיכים לחיות מתחת לפני הקרקע והם מכילים את חומרי התשמורת המנוצלים בעת חידוש הצמיחה בעונה הבאה. אברי תשמורת אלה הם גלגולי גבעולים שיכולים להיות בצורת פקעת, בצל, שורש או קנה-שורש מעובה.
בעונה המתאימה, מתעוררים הניצנים שעל אבר התשמורת, מפתחים חלק על-קרקעי הכולל עלים, פרחים ופירות, ומפיצים זרעים. לאחר מכן הם נובלים ובשאר עונות השנה נשארים בקרקע רק הבצל, הפקעת, השורש או קנה-השורש. דוגמה - ציצת שורשים מעובים של עירית גדולה.
 

כותרת מאוחה בעלת צינור קצר ואוגן דמוי גלגל שטוח, לעתים מחולק לאונות.
דוגמה לכותרת גלגלית - בוצין מפורץ.
 

עלה קשיח, לעתים שביר.
עלה גלדני מכיל הרבה רקמות תמיכה קשות. לעלה כזה יש יתרון בכך שהוא נשאר פרוש גם בזמן שחסרים מים לצמח ואיננו נובל. תכונה זאת מקלה על הצמחים בעלי העלים הגלדניים לבצע פוטוסינתיזה גם בתקופות שבהן הקרקע מתייבשת. לרבים מעצי החורש הימתיכוני והשיחים שבו יש עלים גדלניים.
יש שהעלים הגלדניים שבירים ואינם גמישים.
 

הערך יעודכן בקרוב

 

מסולסל בגלים
עלה ששוליו מסולסלים מעט כמו גלים .
 

צמח שהגיע לארץ בדרך כלשהי, התבסס בה והפך לחלק מצמחייתה הקבועה. צמח שאיננו חלק מצמחייתה הראשונית של הארץ.
מאז תחילת החקלאות בארץ-ישראל הוכנסו לארץ בידי האדם מינים רבים של צמחים, החל ברימון מצוי שהוכנס לארץ לפני אלפי שנים וכלה במיני פירות, תבואות וצמחי נוי שהובאו לכאן בעשרות השנים האחרונות. מינים אחרים הגיעו לארץ באופן בלתי מכוון, הן ע"י התפשטות טבעית והן בעזרת אמצעי התחבורה ההולכים ומשתכללים, כפי שקרה עם נר הלילה החופי, למשל. רבים מהם תפסו את מקומם בבתי גידול טבעיים, שבהם הם מתרבים בהצלחה, ולעתים אף מגלים התנהגות פולשנית המסכנת את הצומח הוותיק בסביבתם (שיטה כחלחלה).
 

צורת נוף של צומח המורכבת משיחים ועצים נמוכים מגובה אדם


 

דו-ביתי – מין של צמח שבו הפרחים חד מיניים, וכל פרט ממנו נושא פרחים ממין אחד בלבד – זכריים (אבקניים) או נקביים (עלייניים).
בצמחים האבקן הוא אבר הרבייה הזכרי ואילו העלי הוא - הנקבי. מעבר אבקה מהפרחים הזכריים אל העלי שבפרח נקבי, באמצעות חרקים או רוח, מאפשרת את ההפרייה ויצירת הזרעים.
במיני הצמחים הדו-ביתיים, הפרדת הפרחים משני המינים לצמחים שונים, מבטיחה שההאבקה תהייה הדדית ומיגוון התכונות של הצאצאים יהיה גדול יותר מאשר במינים בהם ההאבקה היא עצמית.
 

פרי יבש הכולל שני זרעונים. אופייני למשפחת הסוככיים.
כמו הזרעון, כך גם הדו-זרעון נוצר בשחלה תחתית.
 

פרח המכיל אבקנים ועלי(ים).
בצמחים האבקן הוא אבר הרבייה הזכרי והעלי הוא הנקבי. פרח דו-מיני מכיל את שניהם.
בחלק מהצמחים בעלי פרחים כאלה, קיימים מנגנונים המונעים האבקה עצמית.

 

דו-קרני(ת) – צורת הסתעפות הענפים או התפרחת, שבה כל קצה ענף מסתעף לשני סעיפים שווים פחות או יותר.
הסתעפות דו-קרנית של הענפים והתפרחת מהווה סימן היכר למספר משפחות צמחים, ציפורניים למשל.
 

קבוצת איברים – עלים, עלי עטיף וכו' המסודרת בצורת מעגל על ציר הצמח או מצעית הפרח.
לדוגמה - דורי העלים בדבקה זיפנית.
 

פרח שכותרתו ו/או הגביע שלו מזכיריר בצורתם זוג שפתיים – עליונה ותחתונה.
לדוגמה - לוע-ארי גדול  .
 

תפרחת דומה בצורתה לסוכך אך עוקצי הפרחים או תפרחות המשנה שלה אינם יוצאים מנקודה אחת.
לדוגמה - אכילאה קטנת-פרחים
 

מעין שקיק בתחתית אחד או יותר מעלי העטיף של הפרח.
דורבן מופיע בסוגים השייכים למשפחות שונות כגון בסוגים פשתנית, עפעפית (לועניתיים), סחלב (סחלביים), דורבנית (נוריתיים) ועוד. הוא משמש בדרך-כלל כבית-קיבול לצוף המופרש בפרח. דוגמה – עפעפית מצרית.

 

 

הגעת גרגרי האבקה, המכילים תאי-רבייה זכריים, אל צלקת העלי שהוא אבר הרבייה הנקבי. ההאבקה מתבצעת בדרך-כלל באמצעות חרקים או רוח.
גרגרי האבקה מגיעים אל הצלקת באמצעות בעלי-חיים שונים – לרוב חרקים, או באמצעות הרוח. קיימת התאמה בין מבנה הפרח של מין מסויים ובין צורת האבקתו. לאחר הגעת גרגרי האבקה לצלקת מתפתחת בתוך העלי מעין תעלה הקרויה נחשון, שבאמצעותה מגיעים גרעיני תאי הרבייה הזכריים אל השחלה שבתחתיתו, שם נמצאות הביציות ומתבצעת ההפרייה.
 

האבקה שבמהלכה גרגרי אבקה מפרט מסויים מגיעים אל צלקת העלי של פרט אחר מאותו מין.
האבקה הדדית היא בעלת חשיבות מרובה לקיום המין מכיוון שהיא מגדילה את מיגוון התכונות של הפרטים השונים במין וכך גם את מיגוון תנאי הסביבה שעמם הוא יכול להתמודד ולכן גם את מספר בתי הגידול שלו ואת תפוצתו.
 

האבקה שבמהלכה גרגרי אבקה מגיעים אל צלקת העלי של אותו פרט.
האבקה עצמית נחשבת לבלתי רצוייה מבחינת קיום המין מכיוון שהיא מקטינה את מיגוון התכונות של הפרטים השונים ומשמרת תכונות שליליות הקיימות בהם. כך היא מקטינה את יכולת ההתמודדות שלהם עם מיגוון של תנאי סביבה ולכן גם מצמצמת את תפוצת המין. בסוגים שונים קיימים מנגנונים מגוונים שתפקידם למנוע קיום צורה זו של האבקה.
 

פרי יבש המכיל שני זרעים או יותר.
ההלקט הוא מעין קופסית המכילה בתוכה את הזרעים. בעת פיזור הזרעים נפתחת הקופסית בצורה כלשהי והזרעים נושרים ממנה. ב חצב מצוי ההלקט נפתח ע"י שלוש קשוות.
בצילום: הלקט של פרג אגסני
הקלק לצפיה

התלכדות של תא רבייה זכרי עם תא רבייה נקבי שכתוצאה ממנה נוצרת ביצית מופרית.
בצמחים תאי הרבייה הזכריים נמצאים בגרגרי האבקה ואילו תאי הרבייה הנקביים נמצאים בביציות שבשחלה. כתוצאה מפעולת ההפרייה מתפתחת הביצית לזרע המכיל עובר וחומרי תשמורת.
 

פרח המכיל אבקנים ואיננו מכיל עלי. נקרא גם פרח אבקני.
לדוגמה - מתנן שעיר

לעתים ניתן להבחין בפרח הזכרי בשריד בלתי פעיל של העלי.

 

הפרי (הנראה כזרע) של משפחות המורכבים והשלמוניים.
למרות שבמראם החיצוני פירות המורכבים והשלמוניים מזכירים זרעים, הריהם פירות לכל דבר. כל זרעון בקרקפת נוצר מפרח אחד והוא מכיל בתוכו זרע עטוף במעטפות אופייניות לפרי. בכל קרקפת נמצא, לכן, מספר רב של פירות = זרעונים. דוגמה - חמנית מצויה (משפ' המורכבים).               הזרעון  דומה לאגוזית במראהו אך נבדל ממנה בכך שהוא נוצר בשחלה תחתית. 

 

 

 

צמח בעל פרחים חד-מיניים שבו הפרחים משני המינים נמצאים על אותו צמח
הפרחים משני המינים עשויים להימצא על ענפים שונים, על אותו ענף ולעתים גם באותה תפרחת. במיני הסוף למשל הפרחים הזכריים נמצאים בראש התפרחת ואילו הנקביים - בתחתיתה.
 

פרח אשר מכיל אבקנים בלבד או עלי(ים) בלבד.
פרח המכיל אבקנים בלבד קרוי פרח זכרי או אבקני, ופרח המכיל עליים בלבד קרוי פרח נקבי או עלייני.
 

צמח שמשך חייו אינו עולה על שנה אחת.
צמחים חד-שנתיים עוברים את כל שלבי התפתחותם תוך פחות משנה, בעונות הנוחות לגידולם. בזמן זה הם נובטים, מפתחים ענפים, עלים פרחים ופירות, מייצרים זרעים ומפיצים אותם, ולאחר מכן הם מתייבשים ומתים. הזרעים שנותרו אחריהם נובטים לצמחים חדשים בתחילת העונה הנוחה של השנה הבאה. בישראל מרבית החד-שנתיים (להוציא צמחים הקשורים לבתי גידול לחים) נובטים בסתיו, מתפתחים במשך החורף והאביב, ולקראת הקיץ הבא מסיימים את הפצת הזרעים ומתים. כך העונה היבשה עוברת על הצמח כשהוא במצב של זרע – המצב העמיד ביותר ליובש.
 

פרח שכל עלי הכותרת שלו מאוחים ויוצרים מעין שפה תחתונה.
דוגמה - געדה כרתית.
 

שטח בור ששולטים בו שיחים גבוהים ועצים נמוכים.
לפי מידת צפיפות הצמחים השולטים, ניתן להבחין בין חורש סגור וחורש פתוח. דוגמא לחורש סגור הוא חורש האלון המצוי השולט במורדות הכרמל. דוגמה לחורש פתוח הוא חורש החרוב ואלת המסטיק המצוי גם הוא במורדות הכרמל וכן בחולות החוף הפנימיים.
 

עלה קטן, עשבוני או קרומי, שמחיקו יוצא עוקץ של פרח, תפרחת או קבוצת פרחים.
hלעתים יש יותר מחפה אחד בבסיס הפרח (התפרחת). דוגמה - מרווה מלבינה.
החפים עשויים להיות דומים בצורתם לשאר עלי הצמח (אך קטנים מהם), או שונים מהם בגודל ובצורה. בצמחים בעלי תפרחת דמויית שיבולת (לדוגמא – במשפחת השפתניים) ייתכן מצב בו ככל שהפרח מבוגר יותר וקרוב יותר לתחתית התפרחת, חפיו דומים יותר לעלי הצמח. בצמחים בעלי תפרחת קרקפת או דמויית קרקפת, היא מוקפת, לרוב, בדור אחד של חפים לפחות, הנקראים חפי המעטפת.  כך הדבר המשפחות השלמוניים והמורכבים.

 

משונן בשיניים קטנות
שפת עליה משוננת בשיניים קטנות וחדות וביניהן מפרצים מעוגלים
 

צמח הגדל על שורשי או ענפי צמח אחר (פונדקאי), וקולט ממנו את החומרים הדרושים לו – חומר אורגני ו/או מים ומלחים.
הטפילים קולטים מהפונדקאים את צרכיהם בעזרת שורשים שהם שולחים לתוך רקמותיו של הפונדקאי (דבקון הזית) או בעזרת מציצות, שהן שלוחות של מערכת השורשים שלהם החודרות אל מערכות ההובלה של הפונדקאי (עלקת).
קיימים שני מיני טפילים:
1. טפילים גמורים – צמחים חסרי עלים ירוקים הקולטים מהפונדקאי את כל צרכיהם – מים, מלחים וחומר אורגני. דוגמה - עלקת חרוקה. 
2. טפילים למחצה – צמחים בעלי עלים ירוקים הקולטים מהפונדקאי מים ומלחים בלבד, אך מבצעים פוטוסינתזה ומיצרים חומר אורגני. דוגמה - הרנוג השטים. 

 

תצורת צומח אופיינית לאזורים סחופי רוחות ולעתים מכוסי שלג בחלק מהשנה. בתצורה זו בני-שיח קסרומורפיים (קשיחים) רבים שצורתם דמויית כר, מעוגלת ומכונסת, ולעתים קרובות הם גם קוצניים.
הכינוי "טרגקנתי" – "כרקוצי" בעברית – ניתן לתצורת צומח של שיחים נמוכים בצורת כר, שענפיהם צפופים וקוצניים. הם מותאמים לתנאי הסביבה באזורים סחופי רוחות המכוסים שלג חלק מהשנה. תצורת צומח זו שמאכלסת בעיקר ראשי הרים גבוהים, או שטחים בצפון הרחוק נקראת על-שם סקציית הטרגקנתה של הסוג קדד (משפחת הפרפרניים) הכוללת מינים רבים בעלי תכונות כאלו, אשר מאכלסים אזורים דומים. תכונות אלו נותנות לצמח, ובעיקר לפרחים ולפירות הגנה יעילה מפני הרוחות והשלג. גם בעלי-חיים קטנים, כגון חיפושיות ופשפשים, ואף צמחים עדינים נהנים מהגנה זו, כשהם מסתופפים בתוך הצמח או גדלים בסמוך אליו. בצומח הכרקוצי קיימים מינים נוספים אשר אינם שייכים לסוג קדד ואף לא למשפחת הפרפרניים, אך דומים בתכונותיהם למיני סקציית הטרגקנתה. בישראל ניתן לראות צומח  כרקוצי בחרמון (רכבל עליון). נמנים עליו שבעה מיני קדד כגון קדד קיפודי, אך גם כרבולת מקרינה ושני מיני חדעד (משפחת העופריתיים). קדד טרגקנתי נוסף שאופייני דווקא לבתות הספר בדרום הוא קדד בית-הלחמי.
 

החלק הקיצוני הרחב ובדרך-כלל שטוח של העלה.
טרף העלה, שהוא לרוב שטוח ורחב יחסית, מותאם במבנהו לחילוף יעיל של חמצן ופחמן-דו-חמצני עם האטמוספירה, ולביצוע יעיל של תהליך הפוטוסינתזה שבו נוצר בצמח החומר האורגני.
בצילום: עלה בצורת לב (עלה לבוב)
הקלק לצפיה

עלה של צמח צעיר
עלה שמופיע על צמח צעיר או לאחר גיזום חזק. הוא שונה בצורתו ולעתים בשעירות שלו, מעלה שמופיע על צמח מאותו מין כשהוא בוגר.  נפוץ במיני אקליפטוסים, באורנים ועוד.
 

עלה שהטרף שלו יוצא ישירות מהגבעול ללא פטוטרת.

 

שטח ששולטים בו עצים גבוהים (מעל 5 מ') בצפיפות יחסית.
בנוסף לעצי היער, צומחים בו בדרך-כלל גם צמחים נמוכים – בני-שיח ועשבים חד ורב-שנתיים – שדרישותיהם לאור צנועות יחסית. שכבת צומח זו קרויה בשם תת-יער.
 

שטח ששולטים בו עצים נמוכים (3-6 מ') כשביניהם רווחים גדולים יחסית.
הרווחים שבין העצים מאוכלסים בדרך-כלל בצומח נמוך אופייני לאזור.
 

צמח רב שנתי (בד"כ שיח או עץ) שענפיו נושאים עלים ירוקים במשך כל ימות השנה.
לעלים אורך חיים מוגבל – בדרך-כלל פחות משנה ולא יותר משנתיים (פרט למקרים יוצאי דופן). לאחר  מכן הם נושרים ועלים חדשים צומחים על ענפים צעירים יותר. בצמחים ירוקי-עד נשירת העלים מתרחשת במשך כל השנה – כל עלה בזמנו, וכך גם הופעת העלים החדשים. לכן הצמח נראה ירוק במשך כל השנה.
 

עשוי בצורת שביס
צורת פרח או עלה המזכיר מראה של שביס, או ברדס (קפוצ'ון), למשל בפרח של מגנונית כבונה.
 

תפרחת הסוג חלבלוב, המורכבת מדור אחד של פרחים זכריים חד-אבקניים, ומפרח נקבי אחד במרכז.
בהיקף הכוסית נמצא דור של בלוטות צוף גדולות אשר מושכות חרקים שונים. צורת בלוטות הצוף משמשת כסימן בהגדרת המין. צלקות הפרח הנקבי מתבגרות ומוכנות להאבקה לפני הפרחים הזכריים. כך נמנעת האבקה עצמית בכוסית. עם תחילת התפתחות הפרי, עוקץ הפרח הנקבי מתכופף והפרי הצעיר נוטה הצידה וחושף את הפרחים האבקניים המתבגרים. דוגמה – חלבלוב השמש
 

בפרח בעל עטיף כפול (גביע וכותרת), הדור הפנימי הצבעוני בדרך-כלל של עלי העטיף.
כותרת צבעונית מאפיינת בדרך-כלל צמחים מואבקי-חרקים או בעלי-חיים אחרים. היא מבליטה את הפרח לעיני החרק המאביק ותורמת בכך להגדלת מספר הביקורים שלו בפרח ולכן – ליעילות ההאבקה.
 

בצמח תרבותי מורכב, החלק התחתון של הצמח, המכיל את השורשים.
מצמח תרבותי נדרשות שתי דרישות: האחת – לספק את הפרחים או הפירות הרצויים והשנייה – להיות בעל שורשים עמידים למחלות ומזיקי קרקע. פיתוח זן העונה לשתי דרישות אלו הוא תהליך ארוך, מורכב ויקר. לכן מפתחים בנפרד שני זנים שכל אחד מהם עונה על אחת משתי הדרישות שלעיל, ומרכיבים ענפים של הזן המספק את הפירות (רוכב) על גזעו של הזן בעל השורשים העמידים (כנה). לעתים משתמשים ככנות בזני בר או זנים עתיקים.
השיטה נפוצה מאוד בוורדים ובמיגוון עצי-פרי. את הזנים המשמשים ככנות או כרוכבים מרבים אך ורק ברבייה וגטטיבית (אל-מינית) כדי לשמור על תכונותיהם. 

 

פרי יבש בעל זרע אחד וחלק דק ורחב המסייע להפצתו בעזרת הרוח.

 

ניצן של פרח.

 

דמוי לב, עלה שהטרף שלו שסוע בבסיסו לשתי אונות מעוגלות, וראשו מחודד.
דוגמה - רקפת מצויה
 

פרח ממשפחת המורכבים, שבו אונות הכותרת מאוחות ליחידה דמויית לשון המופנית כלפי היקף התפרחת (הקרקפת).
למשפחת המורכבים תפרחת אופיינית, לרוב שטוחה, הקרויה קרקפת. הקרקפת מורכבת מכמה עשרות פרחים זעירים שבהיותם מקובצים יחד מושכים את עיני החרקים המאביקים. במינים רבים ממשפחה זו פרחי הקרקפת כולה או רק אלה שבהיקפה הם לשוניים, מה שמבליט עוד יותר את התפרחות. לדוגמה - חרצית עטורה.
 

תוספת שעירה או קרומית הנמצאת בבסיס הטרף של צמחים ממשפחת הדגניים.

 

מאוחה משמעו מחובר.
לעיתים עלי הכותרת או חלקים אחרים בצמח מחוברים אחד לשני באופן חלקי או מלא. 
 

עלה מורכב שעלעליו יוצאים מראש בפטוטרת ומסודרים כאצבעות כף-יד.
לדוגמה - עלה של תורמוס ההרים .
 

חלק מהחלל הפנימי של השחלה.
המגורות מופרדות ביניהן על-ידי מחיצות שלמות או חלקיות  כשבכל אחת מהן - ביצית אחת או יותר. כאשר אין חלוקה למגורות השחלה היא בת מגורה אחת בלבד.

 

עלה שהטרף שלו מורכב מעלעלים נפרדים זה מזה.
העלעלים של עלה מורכב עשויים לעתים להיות גדולים למדי ואז הם נראים כעלים (חרוב, אילנתה בלוטית).
כיצד מבחינים בין עלה ובין עלעל של עלה מורכב?
עלה יוצא מגבעול ובחיקו נמצא תמיד ניצן של ענף חדש או פרח. עלעל יוצא מקצה הפטוטרת, מציר שהוא המשך הפטוטרת או מציר משני. בחיק העלעל לעולם לא יהיה ניצן.
בצילום : עלה מורכב
הקלק לצפיה

צמח אשר מטפס על אובייקט כלשהו כשהוא נכרך עליו או נאחז בו בעזרת קנוקנות.
מרבית המטפסים הם עשבוניים ולכן יכולתם להתרומם לגובה – מוגבלת. הטיפוס מקנה להם תמיכה ומאפשר להם להגיע לגובה ולזכות ביותר אור מבלי שהצמחים השכנים יצלו עליהם.
 

תפרחת מסועפת מספר פעמים. הפרחים נמצאים בקצות הסעיפים. לעיתים יש למכבד ציר מרכזי ברור (נשרן).
דוגמאות:   אלה ארץ-ישראלית     נשרן צפוף
 

זיף ארוך יחסית היוצא מהגלומות או המוצים של חלק מהדגניים או מקצה חפה של פרח.
דוגמה - שיבולת-שועל נפוצה
 

עלים הערוכים כך שמכל מפרק של הגבעול יוצא עלה אחד בלבד.

 

קשה כעץ.
ענפים וגזעים מעוצים נמצאים בדרך-כלל בצמחים רב-שנתיים בלבד. העיצוי נגרם על-ידי הצטברות של רקמת עצה. דפנות תאי העצה מכילות ליגנין – חומר המקשה ומעבה אותן. העצה הבוגרת היא רקמה שתאיה מתים והיא מייצבת את הצמח ומשמשת כמערכת הובלה למים ומינרלים שהוא קולט מהקרקע.
 

דור אחד או יותר של חפים העוטפים את התפרחת בעיקר כאשר התפרחת היא קרקפת, דמויית קרקפת או סוכך.
לדוגמא - עלי המעטפת הקוצניים ב חרחבינה מכחילה ממשפחת הסוככיים.
 

מצב שבו כל אחד מעלי העטיף או הגביע או הכותרת מתחבר בנפרד למצעית הפרח ואין כל איחוי ביניהם.
דוגמה - כלנית מצויה .
 

עלה ששפתו בעלת שסעים דמויי מפרץ.

 

פרי הנוצר מעלי אחד ומתפרק בעת ההבשלה למספר יחידות (פרודות) שבכל אחת מהן זרע אחד או שניים.
פרי של מעוג מנוקד
 

קצה מורחב של עוקץ הפרח שממנו יוצאים כל אבריו.
במשפחת המורכבים המצעית משותפת לכל פרחי הקרקפת.
 

עלה ששפתו משוננת - בעלת שיניים ונראית כמשור.

 

חפה גדול הנמצא בבסיס התפרחת ועוטף אותה.
במיני משפחת הלופיים המתחל בדרך-כלל צבעוני וממלא תפקיד במשיכת מאביקים לפרח כמו בלוף מנומר.  בסוג שום (שושניים) המתחל לרוב קרומי ועוטף את התפרחת רק בשלב הניצנים. בעת הפריחה המתחל נקרע ולעתים נושר.
בצילום: שום עגול. המתחל עדיין עוטף את התפרחת  ככובע.
הקלק לצפיה

עלים הערוכים כך שמכל מפרק של הגבעול יוצאים שני עלים הניצבים אחד מול השני.

 

חלק תחתון של עלה, העוטף את הגבעול ממנו הוא יוצא. מאפיין במיוחד את משפחת הדגניים.

 

ניצן הנמצא על אחד מחלקיו הוגטטיביים של הצמח (שורש, גבעול, עלה) ועשוי להתפתח לצמח חדש.
הרבייה באמצעות ניצני-רבייה היא וגטטיבית, כלומר ללא הפרייה מפרט אחר. הצמח החדש זהה בתכונותיו התורשתיות לצמח האם שממנו התפתח. צמח זה עשוי להישאר קשור לצמח האם לתמיד, או להתנתק ממנו בשלב כלשהו של חייו. מקרה מעניין של ניצני רבייה קיים בסיסנית הבולבוסין, שם הם מתפתחים במקום פרחים בשיבוליות.
 

החלק העל-קרקעי של הצמח.

 

פרח אשר מכיל עלי(ים) בלבד.
לעתים ניתן להבחין בפרח הנקבי בשרידים בלתי פעילים של אבקנים (סטמינודים). דוגמה - תפרחת של פרחים נקביים בחרוב מצוי.
 

צמח שבחלק מהשנה ענפיו חשופים לגמרי מעלים.
השרת העלים מקילה על הצמח להתמודד עם תנאי גידול קשים – יובש קיצוני או לחילופין קרה ו/או עומס שלג על העלים. צפוי, לכן, שבישראל רוב הצמחים הנשירים יעשו זאת בקיץ. למעשה, מרביתם משירים את עליהם בחורף דווקא כמו, למשל, אלה אטלנטית. הסיבה נעוצה, לרוב, באקלים של אזור מוצאם שבו החורף הוא העונה הקשה לצמיחה. במקרים אחרים מוצא הצמח הוא מחצי כדור-הארץ הדרומי שבו החורף חל בחודשים יוני-אוגוסט. בשני המקרים, למרות התפשטותם לאזור הים-תיכוני, שמרו צמחים נשירים אלה על המחזור השנתי המקורי והם עומדים בשלכת בחודשים נובמבר-ינואר שהם אצלנו חודשי החורף.
 

תפרחת אשר בה יוצאים מנקודה אחת בקצה הגבעול מספר עוקצים (קרניים), שבקצותיהם פרחים או תפרחות משניות.

 

תפרחת שבה בקצות קרני הסוכך הבסיסי נמצאים סוככונים משניים.
תפרחת שהיא סוכך מורכב אופיינית אך ורק למשפחת הסוככיים. לדוגמה - כלך מצוי. צמחים
 

גבעול שבקצהו פרח, פרי או תפרחת.

 

קבוצת העלים העוטרים את אברי הרבייה של הפרח. העטיף עשוי להיות פשוט או כפול (ראה – הרחבה).
עטיף פשוט – עשוי סוג אחד של עלים. אם הם ירוקים העטיף הוא גביעוני (עשבוני), ואם הם צבעוניים העטיף – כותרתי.
עטיף כפול – מכיל גביע (עשבוני) וכותרת (צבעונית לרוב).

 

 

עלה שהטרף שלו מחולק לאונות שביניהן מפרצים גדולים המגיעים קרוב לצירו המרכזי.
עלה מחולק יכול להיות מחולק-מנוצה כמו במררית שסועה, או מחולק כעין כף-יד (מאוצבע).
 

עלה שהטרף שלו מורכב מעלעלים המסודרים במבנה דמוי נוצה על ציר מרכזי שהוא המשך הפטוטרת או על צירי משנה המסתעפים ממנו (מנוצה פעמיים).
שיטת המשוכות - דוגמה לעלה מנוצה פעמיים.
 

חלק מהשחלה אשר התפתח באבולוציה מעלה אחד.
חלקי הפרח השונים הם תוצאת התפתחות אבולוציונית של עלים. העלי התפתח מעלה אחד שנסגר ויצר בחלקו התחתון חלל פנימי – השחלה , או ממספר עלים שעברו תהליך דומה, ובמקרים רבים גם התאחו ביניהם תוך כדי כך. בהתאם לכך בנויה השחלה במשפחות השונות מעלה שחלה אחד או יותר.
 

החלק הנקבי של הפרח המורכב משחלה עם ביציות ומצלקת הנישאת לרוב בראש עמוד.
גרגרי האבקה המגיעים אל העלי נושאים תאי-רבייה זכריים. לאחר הגעת גרגרי האבקה לצלקת מתפתחת בתוך העלי מעין תעלה הקרויה נחשון, שבאמצעותה מגיעים גרעיני תאי הרבייה הזכריים אל השחלה שבתחתיתו, שם נמצאות הביציות ומתבצעת ההפרייה. תפקידה של הצלקת הוא לזהות את גרגרי האבקה המתאימים להפרייה ולספק להם מקור ראשוני של אנרגייה בצורת תמיסה מזינה שהיא מפרישה, על-מנת לאפשר את התנועה לכיוון השחלה.
 

זוג עלים ירוקים או קרומיים היוצאים מהגבעול ליד בסיס העלה המרכזי שביניהם.

 

חלק מהטרף של עלה מורכב.

 

פרי עסיסי או בשרני המכיל מספר רב של זרעים.
לדוגמה - עגבניה. החלק הבשרני של הפרי הוא התפתחות של דופן השחלה, ואילו הגרעינים הם הביציות שהופרו והפכו לזרעים.
 

גידול בעל צורה אופיינית המתפתח על אחד או יותר מחלקי הצמח בתגובה לפעילות של אורגניזם זר שחדר לתוך רקמותיו.
עפצים נוצרים על כל חלקי הצמח – שרשים, גבעולים, עלים, פרחים ופירות. האורגניזמים גורמי העפצים הם טפילי צמחים; הם או צאצאיהם נשארים כלואים בתוך העפץ ומנצלים את משאבי הצמח לקיומם. יש קשר חד-חד ערכי בין גורם העפצים והצמח שאיליו הוא נטפל. לעפצים של צמח מסויים יש צורה אופיינית וייחודית ולכן הם משמשים לעתים קרובות להגדרת הצמח. לדוגמה – מלחית מסורגת (עפצי-פרי). במקרים רבים גורם העפצים הוא חרק שמחדיר את ביציו לגוף הצמח וצאצאיו חיים בתוך המבנה האופייני שנוצר, כמו למשל עפצי העלים ב אלה ארץ-ישראלית, הנגרמים על-ידי כנימות ונראים ממרחק כפירות הצמח.
 

צמח בעל גזע מרכזי עבה ומעוצה, המסתעף לענפים מעוצים אף הם ומגיע לגובה של מספר מטרים.
יוצאי-דופן בקרב העצים הם מינים רבים ממשפחת הדקליים, שבהם הגזע אינו מסתעף והעלים הגדולים דמויי הענפים יוצאים מראשו.
 

בלתי מעוצה, מורכב מרקמות רכות בלבד.

 

עוקץ העלה.
בצילום: עלה שיש לו פטוטרת ארוכה יחסית.
הקלק לצפיה

פתח באפידרמיס של העלה המוביל לחלל פנימי ברקמותיו.
דרך הפיוניות נעשה חילוף הגזים בין העלה וסביבתו המאפשר את פעולות הנשימה והפוטוסינתיזה. גם מרבית איבוד המים ע"י הצמח נעשה דרך הפיוניות.
 

צמח גינון, מאכל או מספוא, שפרטים ממנו נפוצו ונקלטו בבתי גידול טבעיים.
בכלל אלו נמנים, צמחים חד שנתיים, שיחים, או עצים. לדוגמא: אספסת תרבותית
 

העלים הראשונים של הנבט.
הפסיגים ניכרים כבר בעובר והם הראשונים להציץ מהקרקע ולבצע פוטוסינתזה. צורתם בדרך-כלל שונה מצורת העלים המתפתחים מאוחר יותר. במשפחות מסויימות (קטניות, למשל) הזרע חסר אנדוספרם והפסיגים המעובים מכילים את חומרי התשמורת שלו ותופסים את רוב נפח הזרע.
 

גבעול תת-קרקעי מעוגל אוגר מזון, שמתחתיתו יוצאים שורשים ומחלקו העליון – ענפים נושאי עלים ופרחים.
צמחים בעלי פקעת (או בצל) מכונים גיאופיטים. מרבית הגיאופיטים כגון כלנית, רקפת ועוד, מלבלבים ופורחים במשך עונה מסויימת בשנה, בישראל לרוב בחורף ובאביב. בעונה זו גם נאגרים בפקעת חומרי הזנה. לקראת הקיץ נובלים החלקים העל-קרקעיים של הצמח, והפקעת נשארת באדמה בתרדמה עד תחילת עונת הצמיחה של השנה הבאה. הצמח הוא, לכן, רב-שנתי, אך חלקיו העל-קרקעיים הם חד-שנתיים.
 

חלק בעל זרע אחד של מפרדת או של פרי מקובץ.
פרי מקובץ ומפרדת הם פירות אשר למרות שנוצרו מפרח אחד בלבד הם מתפרקים למספר רב של חלקים שכל-אחד מהם מכיל זרע אחד. זאת משום שעלי השחלה של הפרח אינם מאוחים. כאשר לפרח שחלה עלית הפרי הוא מפרדת, כמו ב חלמית מצויה. כאשר הפרח הוא בעל שחלה תחתית הפרי הוא פרי מקובץ כמו ב פטל קדוש. 
בצילום: פרודות של גרניון הארגמן
הקלק לצפיה

מושג המתייחס לסימטריה של הפרח
לפרח בלתי נכון יש סימטריה דו-צדדית בלבד לדוגמה - מרווה משולשת, או שהוא חסר סימטריה.
 

פרח, גביע או כותרת שניתן לחצותם לאורכם לשני חלקים סימטריים על-ידי שני מישורים לפחות.
פרח נכון נקרא גם "רב-סימטרי". לדוגמה - מרגנית השדה.
 

פרח של צמח ממשפחת הפרפרניים.
כותרת הפרח הפרפרני מורכבת מעלה חיצוני רחב דמוי מפרש, שני עלים צדדיים דמויי משוטים וזוג עלים פנימיים מאוחים דמויי סירה שבתוכם נמצאים האבקנים והעלי.
משפחת הפרפרניים כבר לא קיימת והסתפחה למשפחת הקטניות, אולם הביטוי פרח פרפרני עדיין בשימוש .
בצילום: פרח פרפרני של טופח כולל שמות העלים. צילום עמרם אשל .
הקלק לצפיה

עלה בעל טרף רציף שאיננו מורכב מעלעלים נפרדים.
העלה הפשוט עשוי להיות מחולק לאונות עם מפרצים בעומק שונה אך המפרצים אינם מגיעים עד ציר העלה. מררית שסועה
 

בשרכים, קבוצת מנבגים הנמצאת מתחת לקשקש משותף בדרך-כלל בצד התחתון של העלה.
דוגמה - שערות שולמית . צברי המנבגים נמצאאים מתחת לקשקשים שבשולי העלה.
 

בלוטה או רקמה מפרישת צוף הנמצאת על אחד מאברי הצמח.
הצופנים נמצאים בדרך-כלל בתוך הפרחים או לידם, ותפקידם למשוך חרקים שיאביקו אותם. לעתים, כמו במיני השיטים שבנגב, יש צופנים על גבי העלים. במקרה זה תפקידם, כנראה, למשוך נמלים שמסייעות בהגנת הצמח.
 

בפרחים בעלי כותרת מאוחה – חלקה התחתון מאוחה

 

במשפחת המורכבים – פרח בעל חמש אונות כותרת שוות בצורתן.
בצמחים בעלי פרחים צינוריים ולשוניים – הפרחים הצינוריים נמצאים במרכז הקרקפת. פרחים אלה הם בדרך-כלל דו-מיניים, בעוד שפרחי ההיקף הלשוניים הם במקרים רבים חסרי אבקנים.
 

החלק העסיסי או הבשרני של פירות כמו ענבה או בית-גלעין.

 

במשפחת המורכבים בעיקר – קבוצת שערות, זיפים או מוצים הנמצאת בראש הזרע ומסייעת להפצתו באמצעות הרוח.
בצילום: זרע וציצית של גדילן
הקלק לצפיה

מצב שבו מספר שורשים ראשיים יוצאים מנקודה אחת בבסיס הגבעול.
ציצת-שורשים מאפיינת את כל החד-פסיגיים (דגניים, גומאיים, שושניים וכו'). בדו-פסיגיים ניתן למצוא ציצת שורשים בעיקר בגיאופיטים כמו כלנית ורקפת.
בצילום - ציצת-שורשים אוגרי מזון של עירית גדולה.
הקלק לצפיה

צמח שעליו קטנטנים או חסר עלים, במטרה שלא לאבד נוזלים . הגבעול שלו מטמיע.
 

גבעול תת-קרקעי , לרוב אופקי, שממפרקיו יוצאים שורשים וענפים.
קנה השורש מאפשר רבייה וגטטיבית (אל-מינית) של הצמח.
 

בצמחים מטפסים, מעין גבעול חסר עלים, לעתים מסועף, המסייע לצמח לטפס על-ידי שהוא נכרך על צמח שכן.
בצמחים שונים הקנוקנות הן גלגול של אברים שונים. במיני בקיה וטופח הן גלגול של עלעלים בקצה העלה המורכב. בגפן – הקנוקנת היא גלגול של גבעול.  
לדוגמא קנוקנת של דלעת נחש סורית.
 

המונח בהכנה
צלע חדה לאורך קו הקיפול של עלעל או מוץ  ברבים: קְרינים (מתוך מילון אבן־שושן).  ראו סוף הקרין  - העלה הוא  משולש עם קרין לאורכו.
את המונח "עלה בעל קרין" קבעה האקדמיה העברית בשנת 1930 לציון עלה שיש בליטה לכל ארכו, בדומה לשִדְרֵת הסירה.לפיכך נקבע השם של מין זה (סוף הקרין) היות והעלה שלו אינו מעוגל אלא בעל בליטה לכל ארכו בצידו התחתון.בתמונות המוצגות באתר ניתן לראות חתכי רוחב בעלה הנראים לכן כמשולש.
הקלק לצפיה

תפרחת שבה מספר רב של פרחים קטנים יושבים על מצעית משותפת ומוקפים, לרב, בדור אחד או יותר של חפי-מעטפת.
תפרחת הקרקפת מאפיינת במיוחד את משפחות המורכבים והשלמוניים, אך גם למינים רבים ממשפחות אחרות תפרחת כזאת או דמויית קרקפת. לדוגמה – גומא הקרקפת.
בצילום קרקפת נושאת פרחים ממשפחת השלמוניים - שלמון סורי
הקלק לצפיה

רבייה (לא-מינית) על-ידי חלק מהצמח, או ניצן שמתפתח עליו, אשר מצמיח שורשים וענפים ויוצר צמח חדש
רבייה שלא באמצעות האבקה ויצירת זרעים. ברבייה וגטטיבית הצמח החדש זהה בדיוק בתכונותיו הגנטיות לצמח האם.
רבייה וגטטיבית מנוצלת בחקלאות לשמירה על תכונותיהם של עצי-פרי ושל פרחים רב-שנתיים כגון זני ורדים וסחלבים.
 

צמח שכולו או חלקים ממנו חיים מספר שנים.
צמח רב-שנתי יכול להיות עץ, שיח, בן-שיח, או צמח עשבוני שרק חלקיו התת-קרקעיים הם רב-שנתיים, ואילו החלקים העל-קרקעיים מתחלפים מדי שנה.
 

צמח שענפיו ארוכים דקים וגמישים, ירוקים בדרך-כלל, ולרוב בעלי עלים קטנים יחסית.
צמחים רותמיים מותאמים, בדרך-כלל לבתי גידול יובשניים יחסית. שטח העלים שלהם מצומצם להקטנת איבוד המים. את תפקידי העלים ממלאים במקרה זה הגבעולים הירוקים, אשר מבצעים את תהליכי חילוף הגזים והפוטוסינתזה (הטמעה). הפיוניות, שדרכן מתבצע חילוף הגזים, אך גם איבוד המים, שקועות בחריצים שלאורך הגבעול. במקרים רבים קיים אמצעי נוסף להקטנת איבוד המים כמו שערות למשל. יש לציין שבישראל גם אזורים מרובי-גשמים הם עדיין יובשניים יחסית. לכן ניתן למצוא באזור הים-תיכוני הגבוה את אחירותם החורש – צמח רותמי אופייני.
בצילום המצורף: ענפי רותם המדבר (צילום: ליאורה קרת) 
הקלק לצפיה

ערוך במספר דורים בצורה מסורגת כרעפי גג כך שכל יחידה בדור מסויים נמצאת מול רווח בין שתי יחידות בדור שמתחתיה או מעליה.
לדוגמה - קוצן מכונף
 

ציר ארוך של תפרחת שעליו יושבים פרחים או שבוליות של דגניים.
שדרה ושזרה (חיריק ב-ש) הם מונחים זהים. הצורה העברית היא שזרה, אך דווקא הצורה הארמית – שדרה – הפכה למקובלת, הן בחיי יום-יום והן בבוטניקה (ראו מילון אבן-שושן), כשבבוטניקה המונח מתייחס לציר המרכזי של התפרחות אשכול, שיבולת ואשבול.
דוגמה - תפרחת של זון רב-שנתי 
 

דור אחד או יותר של עלים צמודים לאדמה, היוצאים כולם מבסיס הגבעול.
דוגמה - מררית שסועה.
 

חלקו התחתון של העלי המכיל בתוכו את הביציות.
לאחר ההפרייה השחלה מתפתחת לפרי, והביציות – לזרעים.
 

שחלה הממוקמת מעל מקום יציאת עלי העטיף והאבקנים.
דוגמה - שום שחור
 

שחלה הממוקמת מתחת למקום יציאת עלי העטיף והאבקנים.
שחלה תחתית התפתחה במהלך האבולוציה ממצב של שחלה עילית. מתוארות שתי דרכים עיקריות להתפתחות כזאת:
א.  עלי העטיף והאבקנים התערו בחלקיהם התחתונים בכיוון רדיאלי אלה באלה ועם דופן השחלה. לעתים הם יצרו גם מעין צינור שנמשך לגובה מסויים מעל השחלה. השחלה והצינור נראים כאילו הם חלק מעוקץ הפרח. כך הדבר במשפחת הנרקיסיים, למשל, כפי שניתן לראות בחבצלת הנגב. ב.  השחלה שקעה, לתוך מצעית הפרח ואברי הפרח האחרים אינם מעורים בה אלא יוצאים מהמצעית מעליה. כך הדבר במשפחת הוורדיים, כפי שניתן לראות בוורד הכלב.
 

קבוצת פרחים מוגדרת המהווה חלק מתפרחת גדולה יותר במשפחות הדגניים והגומאיים.
באיור המצורף ניתן לראות את מבנה השיבולית
הקלק לצפיה

תפרחת בעלת ציר מרכזי שעליו יושבים הפרחים או השיבוליות ללא עוקצים.
באיור המצורף ניתן לראות את מבנה השיבולית
 

צמח מעוצה בעל מספר גזעים מקבילים שגובהו למעלה ממטר.
דוגמה - אלת המסטיק.
 

גבעול היוצא מבסיס הצמח ונושא בראשו ניצן אשר בהגיעו לקרקע מסוגל להתפתח לצמח חדש.
השלוחה עשויה להיות תת-קרקעית (תפוח-אדמה) או על קרקעית (תות-שדה). לעתים השלוחות מסועפות ונושאות מספר ניצנים.
השלוחה היא אחת מצורות הרבייה הוגטטיבית (אל-מינית) בצמחים. לכן הצאצאים הנישאים בקציה זהים בתכונותיהם בדיוק לצמח האם.
 

עלה שבשפתו מפרצים ואונות. עומק המפרצים אינו מגיע לרבע מרוחב הטרף.

 

שערות הנושאות חלק בלוטי המפריש חומרים מיוחדים כמו שמנים אתריים ועוד


 

עלה המורכב משלושה עלעלים היוצאים פחות או יותר מנקודה אחת.
בצילום עלה תלתני קלאסי
הקלק לצפיה

עלה ששפתו חלקה, וישרה, ללא שיניים או אונות.
בצילום עלה תמים
הקלק לצפיה

פרי יבש, מארך, הנפתח לאורכו בשתי קשוות ומכיל מספר זרעים.
התרמיל מאפיין את משפחות הקטניות (פרפרניים, שיטיים, כליליים) שם הוא בנוי מעלה שחלה אחד, ומצוי מאוד גם במשפחת המצליבים, שם הוא בנוי משני עלי שחלה. יש המכנים את פרי המצליבים בשם קציץ.
תרמיל של טופח - עדיין לא יבש