הדפסה

תפוחי האדמה - לא רק מה שחשבתם

מה? תפוח אדמה?   30/06/2019

בשנת 1537 הגיעה משלחת של ספרדים לפרו במטרה למצוא זהב. הם שמו לב שהילידים אנשי האינקה, אוכלים מיני פקעות מוזרות וזורעים (או שותלים) אותן בטרסות ובאדמה לא פוריה במיוחד. הם חזרו לספרד כשבאמתחתם פקעות של תפוחי אדמה. הם לא חזו כי הבולבוסים הללו יהיו שווים הרבה יותר מזהב ויהוו גורם חשוב בהתפתחות הציוויליזיה.

איך הפך הבולבוס המכוער שהגיע כנוסע סמוי מפרו לספרד ופורטוגל ממזון בהמות ללהיט המוגש על מיליוני צלחות ברחבי העולם.

בשנת 1573 כבר נמכרו תפוחי אדמה בסביליה שבספרד, ככל הנראה מגידול מקומי.
משם הם הגיעו  לאיטליה, וכונו בתחילה "טארטופולה" = כמהין קטנות, הם לא ניחשו כי הבולבוס  החדש יהיו למזון הזול והנגיש ביותר שימנע רעב מעניים בכל רחבי יבשת אירופה.
הארצות הראשונות שהחלו לגדל תפוחי אדמה היו ספרד ופורטוגל משם אומץ הצמח בשמחה ובכמויות גדולות בעיקר באירלנד. בשנת 1600 החלו לגדל תפוחי אדמה בדרום אירופה, ארה"ב ובמזרח. 
לא קלה היתה דרכו של תפוח האדמה להגיע להכרה בעולם הישן, כ-250 שנים ארכה היקלטותו הלגיטימית על צלחותיהם של הסועדים.
בצפון אירופה: גרמניה,רוסיה וצרפת סרבו לאכול את הבולבוס, היו לגביו אמונות טפלות והוא נחשב נחות ומתאים לבהמות. (כנ"ל העגבניה) שם הוא  שימש אצל העשירים במקרה הטוב לקישוט.
כאמור האירים היו ראשונים לאמץ אותו בהצלחה ולפתע היה לעניים אלה שהיו משועבדים לאנגלים, מה לאכול ובשפע. עובדה זו  גרמה למשפחות לגדול ומספר האירים גדל בעקבות גידולי  תפוח האדמה, שהפך למאכל העיקרי באירלנד.
לאחר כ- 200 שנה הפכה התלות בתפוח האדמה לרועץ כאשר מחלת הכימשון  גרמה למחלה שגרמה לרקבון של תפוחי האדמה שלא היו יותר ראויים למאכל. כתוצאה מכך פרצ רעב גדול, במשך מספר שנים מתו כמיליון אירים ושני מיליון מהם היגרו לדרום אירופה ובעיקר ולאמריקה, ביניהם הייתה משפחת קנדי המוכרת לכולם. יש אומרים שסימני המגפה ההיא ניכרים  באירלנד עד היום.

נחזור לשנת 1700 באירופה. ברגע שהחליטו  מושלי הארצות צרפת גרמניה ורוסיה להפיץ ולגדל את תפוחי האדמה בארצותיהם, החל מבצע מתוחכם (לימים ההם) כדי לפרסם ולהפיץ אותם. מארי אנטואנט התקשטה בזר מפרחיהם על ראשה, והקיסר הגרמני פרידריך בגרמניה חייב את האיכרים לשתול תפוחי אדמה בשדותיהם.

למהפכה הגדולה בצריכת תפוחי האדמה אחראי הרוקח הצרפתי אוגוסט פרמנטייה, שנפל בשבי הגרמני במלחמת צרפת־פרוסיה, ובילה שנים רבות במחנה מעצר גרמני בו היה המזון העיקרי פקעות תפוחי אדמה אשר חולקו לבהמות ולשבויי מלחמה.
להפתעתו, גילה שאלה שאכלו את תפוחי האדמה, נותרו במצב בריאותי מצוין: הם לא סבלו מרעב, וגם זכו לאספקה סדירה של ויטמינים ואבות המזון.
עם שובו לצרפת יצא פרמנטייה למסע שיווק פרטי של תפוחי האדמה, שיוכלו להציל את עניי צרפת ממוות ברעב, בכך סייעו לו השכלתו כרוקח.
הקמפיין של פרמנטייה יכול להילמד גם כיום בכל בית ספר לפרסום: הוא אירגן  מסיבות לסלבריטאים, נשף בחצרם של לואי ה־16 ומארי אנטואנט; שהיה כולו בסימן תפוח האדמה...
האורחים קושטו בפרחי הצמח, וכל המנות שהוגשו הכילו את הפקעות הללו בווריאציות שונות.
אך נשפיות התפוד היו רק צד אחד של מסע הפרסום שערך פרמנטייה. בפאתי פריז הוא טיפח שדה גדול, ובו גידולים נסיוניים של תפוחי אדמה מזנים שונים, והציב סביבו שמירה. לכאורה, כדי למנוע גניבת סודות מקצועיים; למעשה, השומרים הוצבו סביב פרצות שקראו לגנבים. לא סתם קראו – הזמינו, פיתו, משכו בחבלי קסם איכרים שהסתננו לשדה המסתורי בחסות החשיכה (בעידודו המכוון של פרמנטייה, כמובן), טעמו וגנבו את הפרי – כלומר הירק – האסור. כך הפך הגידול המושמץ ביותר ללהיט חם וטעים.

בארה"ב החלו לגדל את תפוחי האדמה בצורה מסחרית במדינת איידהו הנחשבת למדינת תפוחי האדמה עד היום וישנו גם זן בשם איידהו.
במדינה זו נמצא מוזיאון תפוחי האדמה במבנה ששימש  בעיירה BLACKFOOT  כתחנת רכבת להובלת התפודים וננטש.
תפוחי האדמה, המיטיבים לצמוח גם באקלים קר, המשיכו והשתלטו  במאה ה 18 על ארצות בנלוקס וסקנדינביה. אולם ככל שגברה הפופולריות שלהם, ירדה קרנם בקרב האצולה. הם שוב  הפכו למזון נחות, המסמל עוני ודלות.

בשנת 1855 צייר וינסנט ואן גוך את הציור  "אוכלי הבולבוסין", ציור קודר של משפחת איכרים הולנדים האוכלים תפוחי אדמה ולוגמים תה.
(The Potato Eaters), או "אוכלי תפוחי האדמה", הציור מדכא, חשוך וכהה. הוא צייר את הדמויות כגסות וכעורות, גם מתוך תחושותיו באותה תקופה, מתוך החלטה אמנותית לייצג כך את בני המעמד הנמוך.
הסיבה היא שוינסנט ואן גוך רצה לתאר איכרים אמיתיים, שאוכלים באותן ידיים שבהן עבדו את האדמה ואספו את תפוחי האדמה. לדבריו אלה אנשים ש"הרוויחו את מזונם ביושר". בציור הם אוכלים תפוחי אדמה לאור מנורת הנפט, בקומפוזיציה סוגרת ואף מאיימת.

10 עובדות על תפוחי אדמה

1
תפוחי האדמה משתייכים למשפחת הסולניים שרבים בה הצמחים הרעילים. הצמח עצמו תורבת ע"י  הילידים בהרי האנדים מהצמח סולנום הפקעות לפי יותר מ 8 אלפים שנים. תפוחי האדמה שאנו אוכלים אינם זרעים ולא פירות, אלא פקעות הגדלות על קצות ענפים תת-קרקעיים. מהפרחים היפים מתפתחים פירות רעילים. (פירוט בהמשך)
בזמן חשיפת הפקעות לאור, נוצר בהן החומר הרעיל סולנין שמצטבר בקליפה בעיקר. פקעות שמצטבר בהן סולנין ניכרות גם בכך שהן מוריקות. לכן אין להשתמש בפקעות שהוריקו בזמן האכסון.

עדות טובה לכך שהפקעת היא גלגול של גבעול נוכל למצוא בכך שבכל פקעת מצויים ניצנים (ניצנים אלה יכולים ללבלב גם בעת אחסון במטבח). כאשר מסתיים מחזור החיים של הצמח מעל פני הקרקע, נשמרות הפקעות בקרקע. בעונת הגידול הבאה הניצנים גדלים ומתפתח צמח חדש. במקביל מתרוקנת ומתנוונת הפקעת הישנה.

2
תפוחי האדמה אינם בררניים בגידול, הם יכולים לגדול בגבהים ובאיזורים קרים, די להם בלוחות גבוהה, אורך חיי המדף שלהם ארוך במיוחד, הכנתם נעשית בקלות ללא הכנות מורכבות (בהשוואה לגרגרי החיטה) בכל הצורות האפשריות: בישול טיגון אפיה ועוד,  ובקלות וללא השקעה רבה.

3
רק 29 אחוזים מהגידולים משווקים למאכל כשהם טריים. מהשאר מייצרים מוצרים אחרים: בעיקר עמילן וכוהל. מהכוהל מייצרים בין היתר משקאות חריפים. בעבר שימש כוהל תפוחי אדמה כבסיס לייצור וודקה.
תפוח אדמה מדורג במקום הרביעי ברשימת הגידולים הנצרכים ביותר בעולם אחרי אורז, חיטה ותירס. הוא מהווה מצרך בסיסי בקרב בני אדם בחלקים רבים בעולם, במיוחד במזרח אירופה ובאסיה, ויש לו תפקיד חשוב בשמירה על הביטחון התזונתי, במיוחד באזורים עניים. מלבד בתעשיית ייצור המזון תפוח אדמה מהווה חלק ממזון של חיות משק. כמו כן בתעשיית התרופות נעשה שימוש בעמילן שמקורו בתפוח אדמה
לפקעות תפוח האדמה אין כל קשר בוטני לבטטה, למרות המראה החיצוני הדומה והעובדה ששתיהן מתפתחות באדמה. הבאאה משתייכת למשפחת החבלבליים והיא שורש מעובה, ולא גלגול של גבעול

4
תפוחי-אדמה מספקים סיבים תזונתיים, אנרגיה, ויטמין B  , C ואשלגן ומכילים מעט מאוד נתרן. אחד מיתרונותיהם הוא עיכול מהיר, ולכן הם יעילים לכל מצב של רגישות במערכת העיכול. תפוח אדמה בינוני אפוי גדול מכיל 200 קלוריות.

5
הזנים העיקריים שמגדלים בארץ הם:
מונדיאל – זן בעל קליפה בהירה, המתאים בעיקר למילוי ואפייה.
דזירה – זן אדום קליפה, מצוין לטיגון וצ'יפס, טוב מאוד לאפייה או מילוי. מתאים גם לבישול ומרק.
ניקולה – זן המיועד בעיקר ליצוא. חלק גדול מהתוצרת משווק כ"בייביס" (תפוחי-אדמה קטנים).
ויוולדי – זן יצוא מובהק, שהולך ותופס את מקומו בשוק. מצוין למילוי ואפייה, טוב מאוד לבישול ומרק.
ווינסטון – מצטיין בפקעות גדולות, בעל מראה יפה, קליפתו בהירה ומבריקה, מתאים למילוי ואפייה וכן לבישול ומרק.
לאורה – זן אדום קליפה, מתאים לטיגון וצ'יפס, טוב גם לאפייה ומילוי.
מדי שנה נבדקים כ-50 זנים חדשים. כל זן נבחן במשך 3 שנים, ועל בסיס התוצאות, מתקבלות החלטות על קידום ופיתוח זנים חדשים.
בארץ מגדלים תפוחי-אדמה בשתי עונות גידול עיקריות: עונת האביב ועונת סתיו-חורף, לשימוש מקומי וליצוא.
יצוא תפוחי האדמה מהנגב המערבי הסתכם  בשנת 2004/5 בשיא של 64 אלף טון.
מדינת איידהו הינה הראשונה בה גידלו ומגדלים עד היום 30 אחוזים מהכמות הנצרכת בארה"ב תפוחי אדמה,  וישנו הזן המפורסם בשם איידהו.

6
חומר הריבוי של תפוחי-אדמה שונה מזרעים של ירקות אחרים, אין המדובר בזרעים אמיתיים אלא בשימוש בפקעות הזהות לפקעות הנאכלות, המוגדרות בוטנית כ"גבעול תת-קרקעי מעובה". אורך החיים של חומר הריבוי לתפוחי-אדמה קצר בהרבה מאורך החיים של זרעים אמיתיים ונמדד בחודשים ספורים.

7
תרבות והכנת זנים חדשים נעשה רק דרך זרעים שמייצרים  הפרחים

8
ביחידת שדה, בו גדלים  תפוחי האדמה מייצרים יותר מזון פר יחידה מאשר כל גידול מרכזי אחר.

9
בעונה הבוערת של הקטיף באיידהו , כשהקטיף היה עדיין ידני, היו מאשרים חופשות בבתי הספר על מנת שהנוער יסייע בעבודה, (ראו צילום של נערות יפות בגלריה ) 

10
בארה"ב (במדינת איידהו כמובן) קיים מוזיאון תפוח האדמה  במיקום בו הייתה בזמנו תחנת הרכבת ששינעה את התפודים לרחבי ארה"ב. המוזיאון קטן ונחמד שמסביר ומציג בסרטונים ובמוצגים את התפתחות והשפעת תפוחי האדמה  בעולם .
במקום מוצג פוסטר בו מככבת השחקנית מרילין מונרו, לבושה  ב"שמלת שק" בשדה ומפרסמת את תפוחי האדמה... 
אם אתם מזדמנים לעיירה BLACK-FOOT , סורו למוזיאון , בבית הקפה הקטן מגישים תפוחי אדמה טעימים כולל תוספות במחירים סימליים.

שרה גולד:  בעקבות ביקור במוזיאון תפוחי האדמה באיידהו

גינון חסכוני במים  

israelbiz- בניית אתרים