הדפסה
דודא  רפואי

על שפת הפרחים ושירה

אמוץ דפני   01/10/2018

כל מי שהתענין, אי  פעם, בחלקם של הפרחים כסמלים לביטוי רגשות אנושיים ודאי נתקל ב"שפת הפרחים". מדובר ברעיון שלפיו לפרחים מסוימים יש משמעות המאפשרת לבטא  באמצעותם רגשות שקשה להביע במלים. לפרחים יוחסה סמליות כמו:" זכרון נפלא", "חיבה", "עדינות", "דבקות במשימה" וכ'. 

מגיש הפרח או הזר חסך מעצמו את המבוכה ואת אי היכולת לבטא את רגשותיו הגלויים והסמויים. משמעות הפרחים הייתה ידועה לכל ופריחתה של "שפת הפרחים" הייתה בתקופה הויקטוריאנית שדגלה באיפוק ושללה החצנה של רגשות.
ביחסי פרחים ומאביקים ה"שפה" שבה מתקשרים השותפים למעשה ההאבקה מורכבת מצירוף של צורות הפרחים, גודלם, צבעיהם וריחותיהם המהווים את מערך הפרסומת. אותות אלו משמשים כאמצעי תקשורת בין השותפים -  פרחים ומאביקים,  ומחוזקים (לרוב) על ידי הצעת גמול למבקרים.
כבוטנאי וככותב שירה אני מנסה לתמרן במרחב שבין הרגשות, העובדות והמלים ולכן קראתי לספר השירה האחרון שלי בשם "שפת הפרחים".

ראשית וידוי קטן –מדוע  מרובים הפרחים בכתיבתי והאם לא די בכך שהם מושא מחקרי וזו תשובתי הבלתי נמנעת:

שָׂרִיגִים
שָׁאַלְתָּ יְדִידִי הַמְּשׁוֹרֵר
מַדּוּעַ  בֶּעָלִים וּצְמָחִים
סְדָקִים אֲנִי מַסְתִּיר,
שִׁעוּרֵי טֶבַע לִמְּדוּנִי
יְרַק זְרָעִים שֶׁנָּבְטוּ
יַכְתִּיר נִחוּמִים לַאֲדָמָה,
נִצָּנִים וּפֹארוֹת יִשְׂתָּרְגוּ
שִׂמְחַת פְּרִיחָה לְהַתִּיר.
 
לכל מין צמח יש בית גידול אופייני ומולדת משלו. יום אחד, בעת ביקור בגן בוטני, הבחנתי שלמרות שבערוגה אחת היו צמחים בני חמש יבשות נראה כאילו הם חברו זה לזה משבעת ימי בראשית. פרחים אלו השתמשו באותם אמצעי פיתוי וחלקו ביקורים של אותם החרקים.

שְׂפַת הַפְּרָחִים
בַּגַּן הַבּוֹטָנִי
שְׁלִיחִים
מִקַצְוֵי תֵּבֵל,
מִגְדַּל בָּבֶל
שֶׁל צְמָחִים,
לָשׁוֹן אַחַת -
שְׂפַת הַפְּרָחִים.

בעת ביקור בגן הבוטני בסנט־לואיס התגאו העמיתים בחלקת הצומח הים תיכוני שהם מטפחים בהצלחה מרובה. לאחר שלא גיליתי התלהבות יתר ממה שממילא יש לי בשפע בבית, בישר לי מנהל הגן בכבודו ובעצמו שזו הפעם הראשונה שפורח אצלם הדודא שאפילו צולם בטלוויזיה ו"עשה הרבה רעש". הנחתי שהדודא מדבר עברית ונעניתי להזמנה לבקרו.

נִפְלְאוֹת הַדּוּדָא
בְּאַחַד הַמַּסָּעוֹת
רָאִיתִי בַּחֲמָמָה מְטֻפַּחַת
דּוּדָא רְפוּאִי
נִלְחָם עַל חַיָּיו
חִוֵּר וּנְפוּל פָּנִים.
הַשֶּׁלֶט הַמְשַׁבֵּחַ נִפְלְאוֹתָיו
גָּדוֹל מִמֶּנּוּ כַּמָּה מוֹנִים. 
מִיָּד כַּאֲשֶׁר נִפְגַּשְׁנוּ
לָחַשׁ לִי נִים-לֹא-נִים :
מְסֹר לַחֲבֵרַי כַּאֲשֶׁר תַּחֲזֹר"
שֶׁאֲנִי -
סַם הַחַיִּים וּסְגֻלָּה לְבָנִים
לֹא מָצָאתִי מָזוֹר".

מצויים כמה מיני צמחים בעלי פרחים יפים ונדירים ההופכים. בעונת פריחתם הופכים אתרי פריחתם למוקדיי עלייה לרגל של המוני בני ישראל. לא לחינם צעדת הגלבוע חופפת למועד פריחתו של איריס הגלבוע הגדל, מכל העולם, רק בארץ. מין מפואר זה הנמנה על קבוצת 'איריסי ההיכל' ובהחלט ראוי לכהן ככתר הגלבוע.

אִירִיס הַגִּלְבֹּעַ
כַּאֲשֶׁר דָּוִד הָלַךְ מָחָה
"אַל טַל וְאַל מָטָר עֲלֵיכֶם"
הוּא לֹא הִתְכַּוֵּן
לְאִירִיס הַגִּלְבֹּעַ.
פֶּרַח שֶׁל שִׂמְחָה
הַמַּלְבִּישׁ אֶת הָהָר
שָׁנִי עִם עֲדָנִים.
גַּם בְּאֵין בְּרָכָה
כֶּתֶר הַמֶּלֶךְ
לֹא יָשׁוּב רֵיקָם
מִתְּהוֹמוֹת שִׁכְחָה.

חובבי הפרחים מכירים אתרי פריחה מסוימים ופוקדים אותם באדיקות מדי שנה. בעונת האביב של שנת תשע"ז הופיעה, לפתע, פריחה המונית ובלתי צפויה של צבעונים מסמאי עיניים במעגן מיכאל. הצבעוני מעצם טבעו הוא צמח בודד שרק לעתים נדירות מופיע בהמוניו. הבוטנאים נשארו חסרי מענה מדוע דווקא בשנה זו יצאו הצבעונים מגדרם.

חִידַת הַצִּבְעוֹנִים
הַצִּבְעוֹנִים בְּמַעֲגָן מִיכָאֵל
חָגְגוּ הַשָּׁנָה
בְּטֵרוּף לֶהָבָה
נִתְקַנְּאוּ בְּשִׁגְעוֹן אֲחֵיהֶם
בְּהוֹלַנְד הַשְּׁלֵוָה.
עִם תֹּם הַחֹרֶף
בְּשֹׁךְ רַע
פָּרַח גְּבִיעַ הָאֵלִים
מִמֶּנּוּ נִשְׁתֶּה לְשָׁכְרָה.
חוֹקְרֵי פְּרָחִים וְאַקְלִים
אָמְרוּ בְּהַצְּדָקָה:
"כָּל שָׁנָה
מְשֻׁגַּעַת בְּדַרְכָּהּ".

יום אחד חיפשתי מידע  על אודות הדרדר הכחול לספרי "מכותרת ועד צמרת -200 מלים על 200 פרחים". להפתעתי כמעט שלא נכתב עליו דבר. לפיכך נאלצתי לשבת בשדה ולבלות כמה ימים שלמים בחברתו ולעקוב אחר המתרחש סביבו. עד מהרה גיליתי שביקורי הדבורים מתקיימים בתדירות נמוכה, ומצאתי עצמי ממתין ארוכות לביקורן בפרחים. לרגע קט זנחתי את הכובע המדעי והזדהיתי עם ציפיותיו של הפרח המחכה בכליון אבקנים לביקורי הדבורים שיבטיחו את עתידו.

הַדַּרְדַּר הַכָּחֹל
הַדַּרְדַּר הַכָּחֹל
לֹא שָׁמַע
שֶׁהוּא צֶמַח מוּגָן,
לֹא נִשְׁאַל
וְנִזְרַע בַּגַּן,
אֵינוֹ יוֹדֵעַ
שֶׁהוּא צֶמַח רְפוּאָה.
מַאֲזִין בְּרֹב קֶשֶׁב
לַדְּבוֹרָה שֶׁצִּפָּה לְבוֹאָהּ.

במסגרת מחקרי בחנתי אלו צמחים נשתלים בבתי קברות לכבודם של הנפטרים. עד מהרה הסתבר שקיימות שלוש קבוצות של צמחים. לכל אחת מהן סמליות משלה: עצים גבוהים וזקופים, כמו הברוש, נושאים תפילות בשם המתים; צמחים בעלי בשומת עזה אמורים לגרש את עין הרע וריחות בלתי נעימים; פרחים לבנים מעידים על זַכּוּת נשמתם וצדיקותם של המנוחים.

הַתְמָדַת הַחֲבַצָּלוֹת
בְּשִׁקְמוֹנָה בִּקְצֵה הַטַּיֶלֶת
פֹּורְחוֹת חֲבַצָּלוֹת
זוֹכְרוֹת שֶׁפַּעַם
הָיוּ כָּאן הַפֶנִיקִים
בָּאֳנִיּוֹת לְלֹא גְּבוּלוֹת.
בְּבֵית הַקְבָרוֹת הַבְּרִיטִי
נְשָׁמוֹת טְהוֹרוֹת
אַזְכָּרָה חוֹגֶגֶת
בִּתְפִלַּת חֲבַצָּלוֹת.
גַּם אַחֲרֵי כְּלוֹת
תִּפְרַחְנָה מִדֵי שָׁנָה
לְהָאִיר שִׁכְחָה וְלֵילוֹת.

הצמחים בגן הבוטני הם אסירים נושאי תוויות זיהוי המעידות על שמם ועל מוצאם. הגננים מתחמים את גבולותיהם באדיקות ומקפידים שאף אחד מהם לא ישיג את חלקת רעהו לבל תיפגע ההתאמה בין השלט לבין הצמח הגדל בקרבתו. לעומתם הדבורים חוצות כל גבול ואיש לא ירסנן.

דְּבַשׁ-חֹפֶש
בַּגַּן הַבּוֹטָנִי הַשָּׁלֵו
הַצְּמָחִים נְעוּלִים בְּשׁוּרוֹת
אָסוּר בִָּהֵם לָגַעַת.
מִדֵּי פַּעַם גַּנָּן
מְנַכֵּשׁ בִּקְפִידָה
צְמָחִים אֲסִירֵי מִשְׁמַעַת.
דְּבוֹרִים אוֹרוֹת צוּף
חוֹצוֹת כָּל סְיָג
לִיצֹר דְּבַשׁ-חֹפֶשׁ
מִבְּלִי דַּעַת.

בגן הבוטני נטועים הצמחים במקומם, הדבורים מרחפות בחופשיות והאדם תוהה על מקומו שבין הנייח לבין הנייד – מחפש את שורשיו.

לִקְטֹף פְּרָחִים בִּ"שְׂדוֹת הַזְּמַן"
איסקנדר אבקריוס היסטוריון ארמני-לבנוני בן המאה ה-19
הֵכַנְתִּי טֶנֶא
וְמַזְמֵרָה
לִקְטֹף פְּרָחִים
בִּשְׂדוֹת הַזְּמַן.
בָּחַנְתִּי
בְּמַגְדִּיר צְמָחִים
מַה פּוֹרֵחַ בָּעוֹנָה
וְאֵינֶנּוּ מוּגָן.
הָאֲדָמָה מְהַלֶּכֶת תַּחְתַּי
מַסּוֹעַ בִּשְׂדֵה הַתְּעוּפָה
וַאֲנִי נָטוּעַ
מְחַפֵּשׂ פְּרָחִים בַּגַּן.
                                                          
לרבים מאיתנו צבעו הכלניות והרקפות את הגבעות המקומיות שנקראו, בהתאם,  "גבעת הכלניות" או "גבעת הרקפות". כיום, רובן קבורות מתחת לשלמת בטון ומלט אך  הן עדיין פורחות בזכרונות הילדות.

צְבִיעָה מֵחָדָשׁ 
יַלְדֵי הַשְּׁכוּנָה שֶׁל פַּעַם
מְסַפְּרִים עַל אוֹדוֹת
מִשְׂחְקֵי מַחְבּוֹאִים וְתוֹפֶסֶת,
פֵּרוֹת אִזְדָּרֶכֶת
נֶשֶׁק מִלְחֲמוֹתֵינוּ הַיְחִידוֹת
וְטֶלֶפוֹן "חוּטִים"
מִמִּרְפֶּסֶת לְמִרְפֶּסֶת.
בַּגִּבְעָה הַמְּצֻלֶּקֶת
כַּלָּנִית צוֹבַעַת מֵחָדָשׁ
סִפּוּרִים וְחִידוֹת.
                                                              
אין ספק שתחום המחקר הביולוגי הוא בעליל "לא פואטי". כאשר צמצמתי את תחום  התהייה  לשאלה "אלו צמחים  חקרתי משך השנים"?,  גיליתי שרבים מהם הם פרחי ילדותי המהווים סמני מולדת מובהקים: כלנית, נורית, פרג, צבעוני, נרקיס, רקפת  ואיריס הארגמן. כולם נפוצים, גדולים ויפי פרחים  - תשובה  זו היא פואטית  יותר מאשר מדעית.
בזמנו הייתי מביא לאמי, מדי  ערב שבת, זרי ענק של פרחים כ"חובב טבע אמיתי", ממש בניגוד למילותיו של רבינדרנאת טגור (בתרגומה של פועה שלו-תורן) "אֶת יְפִי הַפֶּרַח לֹא תֶּאֱרֶה עִם תְּלִישַׁת עָלָיו".
כך  תרמתי, כמו רבים  בזמנו, לפגיעה קשה  בהם. כיום אחד  מהיבטי מחקריי הוא  כיצד לדאוג לשימורם – האין  בכך משום צדק פואטי שהצמחים הנפוצים בשיריי הם פרחי ילדותי שהם גם נושאי עבודתי המדעית.

השירים מתוך:  "שפת הפרחים". הוצאת פרדס, חיפה.
דפני, א. (2018) .
לפרטים: פרדס הוצאה לאור

 

גינון חסכוני במים  

israelbiz- בניית אתרים