הכול התחיל כשחברה - המכירה את עיסוקי המתמיד באתר צמח השדה, ורוקמת מומחית בזכות עצמה - לחשה לי כי ישנה אישה אחת בהרצליה הרוקמת צמחי בר.
מידע זה עורר את סקרנותי, ולא התפלאתי כשנודע לי שזו נעמי איילון, בתו של ברוך צ'יזיק.
לאחר בירור קטן נודע לנו כי היא מתגוררת סמוך למוזאון הראשונים, שהיה ביתם של הצ'יזיקים בעבר. קבענו איתה פגישה ויצאנו להכיר את הבית ואת האישה.
כמה מילים על האב שביתו הפך ל"מוזאון ברוך צ'יזיק".
ברוך צ'יזיק נולד בשנת 1884 באוקראינה. כבר בגיל צעיר נמשך לטבע ולשדה. כשמלאו לו 15 שנה החליט ללמוד חקלאות ולהתמחות בתורת הגננות, כהכנה לחלומו לעלות לארץ ישראל. במשך כמה שנים עבד במשתלות עצי פרי עד שעלה עם אחותו לארץ ישראל בשנת 1906. ברוך מילא תפקידים חקלאיים שונים, ובין השאר היה מורה במקווה ישראל וגנן ראשי בדמשק.
בשנת 1938 התחיל צ'יזיק לאסוף חומר לאחד הפרויקטים המסקרנים והשאפתניים ביותר בעולם הבוטניקה בארץ ישראל - אנציקלופדיה שתכיל את כל צמחי הארץ מא' עד ת'. צ'יזיק קרא לה 'אוצר הצמחים'. בעבודת נמלים הוא אסף חומר על כל צמחי ארץ ישראל ועסק בהגדרת צמחי ארץ ישראל - מחקר היסטורי מקיף ופרשנות של זיהוי צמחים המוזכרים בתנ"ך, ומתן שמות עבריים לצמחים שונים. כדי לממן את מפעלו העצום, מכר צ'יזיק לציבור חלקים מהאנציקלופדיה בצורת חוברות.
עבודתו הייתה כה יסודית ורצינית, שכאשר נפטר בשנת 1955, 17 שנה אחר כך, התברר כי אפילו את האות א' לא הספיק לסיים. הכרך הראשון של האנציקלופדיה שהוציאה לאור זוגתו שרה צ'יזיק לאחר מותו, הכיל יותר מ-900 עמודים והגיע רק עד הערך 'אגס'!
הנכס שהותיר הוא ספר אגדות בשם "צמחיאל" - אוסף אגדות על צמחי ארץ ישראל. האגדות הללו נתחברו על ידו: ולא נזכרו בשום מקום אחר בספרותנו ולא נשאבו מספרות עמים אחרים. מדובר ביצירה מקורית, פרי דמיונו וכשרונו של המחבר.
בית הראשונים משמש כיום כמוזאון לתולדות הרצליה. בחצרו גן מקסים שמתקיימות בו מדי יום הפעלות של ילדי בתי ספר בעיר בנושאים: צמחי הבר ומקורותיהם בתנ"ך, צמחי בר בשירים ובפתגמים ועוד.
בגן הקסום והקטן היו פזורים דפי מלל ובהם אמרות ופתגמים. צפינו בילדים תוך כדי פעילות. ניכר בהם שהיו מאותגרים ונהנו.
(המדריכה גילתה לנו כי הם נעזרים באתר צמח השדה כדי להכין את שלל הפעילות החינוכית!)
בחצר הגן המטופחת מיני פסלים מחומרים שונים (גם מצמחים), צמחי בר ותרבות, וכן אלת הבוטנה שנתנה פֵּרותיה.
בשולי הגן ספסלים. צפינו בילדים ונהנינו. את הצפייה באוצרות המוזאון השארנו לפעם הבאה.
אעפ"י שעובדי המוזאון והגן הכינו אותנו לפגישה עם "המלכה", שעברה את שנתה ה-87, הופתענו בכל זאת.
יצאה לקראתנו אשה נאה ומטופחת, צחקנית ודברנית, רבת קסם וחן, וכך גם ביתה והחתול.
כל יצירות האמנות והרקמות היחודיות של נעמי משתלבות בהרמוניה נפלאה.
לאחר "סמול טוק" סקרנו את הקירות שעליהם יצירותיה הממוסגרות. עינינו לא שבעו מלצפות ברקמות המיוחדות והיצירתיות ואוזנינו היו כרויות להסבריה.
אביה תכנן שתלמד ציור כדי שלא יהיה עליו להעסיק ציירים בתשלום.ואכן, נעמי למדה ציור ומשם עברה לרקמה.
היא הייתה מורה ולימדה את כל המקצועות, גם מתמטיקה, במשך 35 שנה ומעולם לא נתנה לילדים שיעורי בית!!!
והם הצליחו! תלמידיה למדו גם לרקום...
היא הציגה בפנינו אוצרות רקומים שחלקם יוצגו בתערוכה שתיפתח במוזאון בתאריך 5.6.2012 בשעה 17.30.
בין יצירותיה רקמות של אגדות צמחיאל - האגדה רקומה, סביבה מוטיבים עבריים ואותיות עבריות עתיקות, אקטואליה (כן, זו אינה טעות), פרחי בר ועוד - שלל תיקים מיוחדים ויצירתיים, חגורות לנכדות ותיק מיוחד שבו רקום כל מזמור כ"ג בתהילים. בתיק מוטיבים נשיים וגבריים התיק הזה - כך מאמינה נעמי - שומר עליה מכל רע.
על אחד הקירות פסיפס מרשים המספר סיפור של חתן בשייטת, וגם בשירותים לא משעמם, המבלים בו יהנו מיצירה שבה משולבים עניבותיו של בעלה המנוח .
לשאלתנו כיצד היא מספיקה כל כך הרבה ולמה היא מתמסרת לרקמה, ענתה:
הרקמה היא צורך. דרכה אני פורקת מעמסה רגשית. כל יום אני רוקמת ואיני מבזבזת זמן על שינה. אני קמה בשעה 5.00 בבוקר עם הציפורים, וממשיכה לרקום בכל מקום בבית, תוך כדי שמיעת מוסיקה קלאסית, לאחר שחשבתי בלילה כיצד אני ממשיכה את היצירה.
גולת הכותרת היא היצירה הרקומה "אגדת הבבונג בעל לב הזהב".
נעמי טוענת כי אביה עדיין חי איתה ויש לה עמו קשר רוחני מיוחד.
ורדה גינוסר היטיבה לתאר את עבודותיה של נעמי:
"אוסף של רקמות מרהיבות רוקמות אור וצבע בחוטים דקים, בדייקנות מופלאה, רוטטות באהבה תחת ידיה האמונות... החיבור אל הארץ, אל מורשתה התרבותית, קשר זה בחוט וברוח, מעניקים לעבודת הרקמה נופך קסום, ייחודי ומקורי..."
הספר "צמחיאל אגדה ורקמה בעט ובמחט"
נמכר רק אצלה ומחירו 125 ₪.
אפשר לרכוש בטלפון: 09-9503836
יצאנו מביתה של אשה גדולה שהותירה בנו רושם עז והשרתה עלינו מרוחה אנרגיה עוצמתית וטובה.
ידענו שהתפוח לא נפל רחוק מעץ