בחג השבועות היו מקריבים קרבן מיוחד בבית המקדש: שתי הלחם.
קרבן זה מובא בסוף ימי ספירת העומר, ואחריו מותר להביא לבית המקדש קרבנות מתבואת השנה החדשה. ספר החינוך מתאר את הקרבן הזה.
המצווה בכללה
להקריב ביום חג השבועות לחם חמץ מן החיטה החדשה, וזה נקרא בכתוב 'מנחה חדשה', והן שתי כיכרות, כמו שכתוב 'ממושבותיכם תביאו לחם תנופה שתיים, שני עשרונים'.
והעניין היה כן:
שהיו מביאים שלוש סאים חיטים חדשות ועושים מהן שתי חלות, ואורך כל חלה שבעה טפחים, ורוחבה ארבעה, וגובהה ארבע אצבעות, ומרובעות היו...
ואופים אותם מערב יום טוב.
ולמחר אחר הנפתן היו נאכלות לכוהנים כל אותו יום וחצי הלילה.
ואותה מנחה היא ראשונה לכל המנחות הבאות מן החיטים.
החיטה נמנית הראשונה משבעת המינים
בשנה שעברה חגגו מלאת 100 שנה (במלאת 101 שנים - שנת 2005) בה התגלתה אם החיטה ע"י אהרון אהרונסון בפאתי המושבה ראש פינה.
זיהוי המין וגילויו בארץ הווה נ"צ בהתפתחות המחקר הבוטני בארץ
חיטת הבר גדלה בצפון, באגן כינרות, כורזים, כרמל ועד לחרמון.
חיטת הבר בולטת בשונות צבעי השיבולת הבשלה, מירוק, דרך אדמדם לשחור.
חיטת הבר גדלה בחברת שעורת התבור , ובולטת במועדי הבשלתה ,המאוחרת משעורת התבור .
ממצאים ארכיאולוגיים מצביאים ללא צל של ספק כי חיטת הבר היא אכן "אם החיטה" ממנה תרבתו את החיטה התרבותית המהווה את היסוד החיוני ביותר בתזונת האדם